בגוף אני מבינה ובכאב אף יותר

תהליך ההתבגרות הנשי הוא קשה, פיזית ובעיקר נפשית. מה קורה כשהגוף כלי העבודה שלך, עובר הריונות ולידות, שינויים אדירים ולאחר מכן מתבגר? שלומית פונדמינסקי, רקדנית וכוריאוגרפית ואמא חושפת

מאת: שלומית פונדמינסקי, רקדנית, יוצרת וכוריאוגרפית 

רוב הבקרים שלי מתחילים בסטודיו מול המראה. אני רגילה לזה עוד מילדות, משיעורי הריקוד מול הראי, הבחינה העצמית הבלתי פוסקת, השינויים המהירים של הגוף. אין ספק שהגיל מראה את אותותיו.

אני יוצרת, כוריאוגרפית, מנחת סדנאות מחול וכן, עדיין רקדנית, למרות שעוד רגע אני בת 45.

שלומית פונדמינסקי צילום אלבום פרטי

ייתכן וימי הריקוד שלי ספורים, אני לגמרי מודעת לזה. אני תמיד שואלת עד מתי אני ארשה לעצמי לעלות על הבמה, האם הגוף שלי רלוונטי בעולם שמבוסס על אסתטיקה, שמקדש יופי ובעיקר גיל ועור צעיר.

אני עדיין מופיעה עם עבודת סולו שלי, מופע שרץ מזה עשור. זו עבודה שחושפת את הגוף, אני מתחילה עם שמלה ענקית ולאט לאט פושטת שכבות עד שנשארת עם בגדים תחתונים. כשאני נכנסת לחזרות על הסולו, לוקח לי זמן, מערכת שלמה של אכזבות גופניות נוצרת בכל פעם מחדש, ומחשבות על מציאת תחלופה לפשיטת התלבושת. אני יודעת ומודעת לזה שהגוף כבר לא כשהיה- הבטן נקרעה לי ממש מהלידות ואני עדיין נאבקת בכל יום להסתירה. יש לי שבר באחת החוליות מגמישות יתר ואיך לומר את זה? אני שבורה.

נכון, הגוף שלי הרבה יותר חכם, התובנות אחרות, אבל מה לעשות כשהרגלים כבר לא עולות לגובה כמו פעם? לא נשמעות לי? שבורה.

אז אם הזכרתי לידות, בגיל 36 ילדתי את הבן הבכור שלי ובגיל 40 את השני. חיכיתי עד הקצה מבחינתי, אחרי כמעט עשר שנים של זוגיות. זו הייתה החלטה מאוד מפחידה, אחרי שכל העולם שלי סובב סביב הגוף, העברתי אותו שינויים שכאלו. למען האמת, חשבתי שזהו, סיימתי עם הריקוד אבל הצלחתי למצוא דרכים נוספות, אחרות להופיע ולרקוד בעיקר כי אני חושבת ומאמינה שיש מקום גם לגוף הבוגר על הבמה. זה מעניין ועמוק יותר. הגוף יודע להתבטא בצורה אחרת.

שלומית פונדמינסקי צילום אלבום פרטי

מהלך ההריון עבורי הוא קשה. לא פשוט עבורי לראות את הגוף שלי מתרחב, גדל, משתנה. כן, זה למטרה מדהימה ומטורפת, הילדים הביאו נחת עצום עבורי, אבל זה לא פשוט. צריך ללמוד בכל פעם מחדש לאזן, לתת לשני הדברים את המקום. העיסוק שלי הוא טוטאלי, זו בחירה וודאית לתת מקום לדבר טוטאלי נוסף להיכנס לחיים.

כשהבכור שלי היה בן חמישה חודשים נסעתי לראשונה לחו"ל להופיע, מאז שהפכתי לאם. זה היה רגע מכונן עבור בעלי, שכבר אז קיבל את ההבנה לגבי אבהות, אבל אני? אני נרמסתי שם חזק ומרחוק, עם החלב בשדיים וגעגועים מטורפים בבטן. קיבלתי את ההבנה שהופעות בחו"ל הן מחוץ לתחום עד שהילדים יגדלו. זה היה מעצור מטורף לקריירה ורק בשנה האחרונה אני חוזרת להציע ולעניין, "חוזרת למשחק" מה שנקרא.

שלומית פונדמינסקי צילום אלבום פרטי

הנסיון הנואש שלי לנהל את הבית, את הסדנאות, החזרות, הפסטיבלים, ושהגוף שלי יהיה בשיאו – כמעט בלתי אפשרי. הרצון להיות סופר אישה, סופר אמא, כל יכולה נחל כשלון אבל איכשהו אני ממשיכה, שורדת עם הרבה אהבה: מאוהבת בטירוף במקצוע שלי, מאוהבת בילדים שלי, במשפחה. אוהבת את השגרה הזאת שבכל יום אני נמצאת במקום אחר, מלמדת, מופיעה בחזרות, שוקעת כל כולי להוויה של אותו הרגע ומעט מדחיקה את הרגע שבו כל זה ייגמר, שהכלי שלי, הגוף  שלי ישחק.  ולמרות כל זאת, אין אפשרות אחרת מבחינתי, אלא לחיות את מה שקיים, כרגע וממשיכה לדווש על האופניים לעבר החזרה הבאה.

** הכותבת, שלומית פונדמינסקי, היא רקדנית, יוצרת וכוריאוגרפית 

מופעה החדש של שלומית, העוסק במוחם והתנהגותם של מנהיגים, M.E.S.S, MENTAL EXAMINATION STATUS SCAN, מופע מחול סולו של יורם כרמי (כוריאוגרף ורקדן ששב כעת לבמה) יערך במועדים הבאים: בימים רביעי, 19/12 ויום חמישי, 20/12 בשעה 21:00, בנוסף, יום שישי, 11.01.19 בשעה 14:00 בתיאטרון ענבל, במרכז סוזן דלל.