אשה התעוררה באמצע ניתוח ושרדה כדי לספר

"הייתי במצב של טרור נפשי. יכולתי לשמוע אותם מדברים והרגשתי את המנתח חותך לי את הבטן ודוחף כל מיני מכשירים באזור. הרגשתי את האיברים שלי נעים מצד לצד, בעודו בודק הכל. הייתי בהיסטריה"

ישנם הרבה דברים מבהילים בעולם: ליפול מצוק, להתרסק בתוך מטוס, להיקלע לתאונת דרכים או אפילו להיפד מבן זוג אוהב אבל אין הרבה רגעים מצמררים כמו להתעורר באמצע ניתוח ולגלות שאת בהכרה ואינך מסוגלת לאותת לאף אחד לידך שחומר ההרדמה לא משפיע. המצב הזה נשמע כמו משהו שנלקח ממסרט אימה אבל זה היה בדיוק המציאות של אשה, בשם דונה פנר, שפקחה עיניים בחדר הניתוחים עוד לפני שהרופא ביצע מהלך אחד.

פנר עמדה לעבור לפרוסקופיה ב-2008. היא מתארת במאמר שכתבה במיוחד עבור ה-BBC שסבלה מדימום ווסתי מסיבי בגיל 44 וכתוצאה מכך הוכנסה לחדר הניתוחים על מנת לבדוק שהכל תקין. הניתוח עצמו, כלל מהלכים פולשניים בבטן על מנת שהרופא יבדוק את האזור לעומק. הניתוח עצמו התחיל בסדר גמור, לדבריה אבל אז האירוע קיבל תפנית מפתיעה ומחרידה במיוחד.

לאחר שהצוות הרפואי היה ערוך לניתוח, המרדים עשה לה עירוי וביקש ממנה "לקחת נשימה גדולה". היא נרדמה מיד אבל התעוררה די מהר, בטוחה שהניתוח מאחוריה.

"שכבתי שם", מתארת פנר ל"קוסמופוליטן", "הרגשתי קצת כבדה, מחומר ההרדמה אבל באותו זמן הייתי ערה ונהניתי מתחושת ההתעוררות המנומנמת והעצלה. הייתי רגועה לגמרי. אך תוך שניות זה השתנה כאשר שמעתי את המנתח מדבר. הם הסתובבו סביבי, עשו את שלהם ושמעתי 'אזמל בבקשה'".
פנר התחילה להילחץ ולהיכנס לפאניקה. "לא היה דבר שיכולתי לעשות. נתנו לי חומר משתק, פעולה נפוצה לפני ניתוח, במיוחד כאשר עובדים על הבטן כי הוא מרגיע את השרירים כשהרופא חותך פנימה".

אך לצערה של פנר, בעוד שחומר ההרדמה לא עבד, החומר המשתק כן. "הייתי בהיסטריה. חשבתי לעצמי שלא יכול להיות שזה קורה לי. חיכיתי כמה שניות אבל אז הרגשתי את החתך הראשון. אין לי מילים לתאר את הכאב. זה היה מחריד".

היא לא הייתה מסוגלת לזוז ואפילו לא הצליחה לפקוח את עיניה. למרות הרצון העז להתיישב, פנר הרגישה ש"מישהו ישב עלי עם כל כובד המשקל שלו". היא לא הצליחה לדבר או אפילו לבכות.

רופאים בניתוח

"בשלב הזה, הרגשתי איך הלב שלי דפק מהר. יכולתי לשמוע את הפעימות המואצות דרך המוניטור. הלב שלי דפק יותר ויותר מהר. הייתי במצב של טרור נפשי. יכולתי לשמוע אותם מדברים והרגשתי איך המנתח חותך לי את הבטן ודוחף לשם כל מיני מכשירים באזור. הרגשתי את האיברים שלי נעים מצד לצד, בעודו בודק הכל. שמעתי משפטים כמו 'תראו את האפנדציט שלה, יפה וורוד. השחלה נראית נהדר'".

אם זה לא היה מספיק נורא, בשלב כלשהו הצליחה פנר להזיז את כף רגלה כדי לסמן לצוות שהיא ערה אבל אחד הרופאים פשוט ייצב אותה מבלי לומר מילה. פנר האומללה נאלצה לשרוד ניתוח של שעה וחצי. המצב התדרדר אפילו יותר. מאחר והיא הייתה משותקת כל הניתוח, הם חיברו אותה לצינורות חמצן, שהחדירו לה 7 נשימות כל דקה.

כאשר השפעת חומר השיתוק החלה להתפוגג, היא הזיזה את הלשון על מנת לנסות להזיז את הצינורות כדי לגרום למישהו לראות שהיא בהכרה אבל במקום זה המרדים ראה בפעולה שלה סימן שהיא יכולה לנשום בכוחות עצמה ושלף אותן מגרונה החוצה.

"שכבתי שם וחשבתי לעצמי, 'אוקי, אני באמת בצרות'. כבר נפרדתי במוחי מבני משפחתי ולא חשבתי שאשרוד. לא יכולתי לנשום ורק שמעתי את האחות צועקת עלי,'תנשמי, דונה, תנשמי' אבל לא היה דבר שיכולתי לעשות. בשלב הזה הרגישה פנר שהיא עוברת חוויה חוץ גופית שהעלימה את הפחדים והחרדה.

"אני נוצרית ואיני יכולה לומר שהגעתי לגן עדן אבל גם לא הייתי בכדור הארץ. הייתה נוכחות איתי. אני תמיד אומרת שאלוהים נמצא איתי בגלל שלא היה בכלל ספק שהוא היח שם איתי. אחר כך שמעתי קול שאמר 'לא משנה מה, את תהי בסדר'". כעבור זמן קצר, היא הרגישה את גופה והרופאים החדירו חמצן לתוך הריאות שלה. ללא ספק, פנר שרדה את אחד האירועים המבהילים בעולם. כעבור 9 שנים מאז, היא עדיין סובלת מטראומה אך היא בחרה לשתף את סיפורה כדי לעורר מודעות ולגרום לרופאים ומרדימים להיות קשובים יותר.