הבלוג של גלית סביליה

מבוסס על סיפורים אמיתיים

פסיכותרפיסטית גופנית בגישת ביוסינתזה. מלווה נשים בתהליכי שינוי ומשבר בחיים ונשים בתהליכי התמודדות והחלמה מסרטן. אני מטפלת כי אני נמשכת אל העיסוק במרכיבים העמוקים והמהותיים של החיים ולעבודה קרובה ואינטימית עם אנשים... +עוד

פסיכותרפיסטית גופנית בגישת ביוסינתזה. מלווה נשים בתהליכי שינוי ומשבר בחיים ונשים בתהליכי התמודדות והחלמה מסרטן. אני מטפלת כי אני נמשכת אל העיסוק במרכיבים העמוקים והמהותיים של החיים ולעבודה קרובה ואינטימית עם אנשים ועם עולמם הפנימי. בשבילי, ללוות אשה בתהליכי התמודדות עם קושי ותהליכי שינוי פנימיים משמעותיים, להיות איתה במקומות פגיעים וכואבים וגם במקומות שמחים ומרחיבי לב, להרגיש איתה את השינוי קורה לאט לאט ולשמוע אותה אומרת שהיא מרגישה את עצמה שונה, טובה יותר – זה המקום שבו אני רוצה להיות, זה מה שאני מבקשת לאפשר לאחרות.

עדכונים:

פוסטים: 36

החל ממרץ 2013

הטרגדיה של שתי הנשים הצעירות שקפצו אל מותן אתמול העלתה את השאלה איפה עובר גבול האהבה ההורית. אז איפה עובר הגבול הזה ואיך מתמודדות עם הקונפליקט הפנימי

21/01/2020

שתי נשים צעירות שבחרו להתרחק מאורח החיים שבו גדלו לא יכלו לשאת עוד את אכזבת הוריהן וקפצו ביחד אל מותן. אשה צעירה שנולדה כבן בחרה לסיים את חייה. שלושתן בחרו אורח חיים שונה מזה שבו גדלו והתחנכו, ומבלי לרדת לפרטי הפרטים בשני הסיפורים, נראה שחלק גדול מהקשיים איתם התמודדו היו קשורים למה שקרה בתוך הקשר עם ההורים.

מאיה חדד ז״ל | חני סוליש ז״ל ושרה קלפמן ז״ל | צילומים: מתוך פייסבוק

מאיה חדד ז״ל | חני סוליש ז״ל ושרה קלפמן ז״ל | צילומים: מתוך פייסבוק

בעקבות שני האירועים האלו עלתה באחת מקבוצות הפייסבוק בהן אני חברה השאלה היכן עובר גבול האהבה ההורי בין לא להסכים עם בחירות החיים של ילדינו לבין ניתוק הקשר איתם והתכחשות להם. מה צריך לקרות בשביל שאורח חיים ואמונה יגברו על האינסטינקטים ההוריים שלנו – לאהוב את ילדינו בכל מצב?
זו שאלה היפותטית עבור רובנו, ומזל שכך. אני לא באמת יודעת איך ארגיש ומה אעשה אם אגיע לנקודה הזו, ועם זאת, אני רוצה להאמין שבמשך השנים הצלחתי לבנות בתוכי עולם ערכים ואמונות ליברלי-הומניסטי, שמכיר בזכותו של האחר לבחור איך לחיות את חייו, גם אם איני מסכימה עם דרכו. אני רוצה להאמין שבנותי, שגדלו והתחנכו בביתי, ספגו משהו מזה וגדלו להיות נשים צעירות שאוחזות בתפיסת עולם דומה.

ואם נחזור לשאלת הגבול, אז בשבילי, הגבול עובר בקו שבין האדם לבין הזולת. כלומר: כל בחירה של אדם שנוגעת לו, לאורח חייו ולקיום שלו בעולם – היא שלו ואני אכבד אותה, גם אם אני מתנגדת לה בכל נימי נפשי.
אם הבחירה שלו פוגעת באחר, ואני לא מתכוונת לפגיעה ברגשות, שם עובר הגבול שלי. אני מכירה את עולם הערכים שלי, ובסוף זו תמיד בדיקה מולו. אני יכולה להניח שגם אם אחת מבנותי תחצה את הגבול הזה (מה פתאום? הלא הן התחנכו אצלי!), כנראה שאמשיך תמיד לאהוב אותה. מה שישתנה בינינו הוא שלא אגבה אותה, לא אשתף פעולה עם המעשה שלה ואקח אחריות (כך אני מקווה, ושלא אצטרך לבדוק לעולם) על חלקי בזה, אם יש כזה.

נדמה לי שהשאלה האמיתית כאן היא האם האהבה שלי לבנותי מותנית בהיותן מי שהן ועד כמה הן מתיישרות עם עולם הערכים שלי, או מעצם היותן בנותי. זו שאלה שיש לי עליה תשובה ׳נכונה׳ בתוכי, ולא נותר לי אלא לקוות שאני כנה עם עצמי.
לפני 3 שנים כתבתי על סיפור דומה: בחור ישיבה מוצלח שהתרחק מהדת, חי בזהות נשית ובחרה להיחשף בפריים טיים בטלוויזיה כדי להגשים את חלום חייה – לשיר. שם מצאתי את הקצה השני של הקונפליקט. אבא שלה איתה לכל אורך הדרך, עם הקושי, עם הבילבול המגדרי ועם אהבה עצומה ומרגשת שמגשרת על כל הפערים הערכיים.

3 נשים צעירות שלא זכו ובחרו במוות. הלב שלי כואב.

 

מזמינה אותך אלי לקליניקה שמול הגינה התל אביבית לפגוש את כל חלקיך ולעשות מקום לכולך.Lizmoah_Logo wide nsגלית סביליה | ביוסינתזה • ליווי רגשי בתהליכי ריפוי ושינוי | ליווי בהחלמה מסרטן

עוד מהבלוג של גלית סביליה

תצוגה מקדימה

לעשן כמו גבר

פרידה קאלו היתה ציירת של קושי. החיים לא האירו לה פנים, והיא, בעוז הרוח שאיפיין אותה, לא רק שלא נכנעה להם, אלא העזה לחיות אותם במלואם ככל שיכלה. היא היתה אישה סוערת, יצרית ובלתי מתפשרת והאיכויות האלו שלה נכחו על הבמה מהרגע...

תצוגה מקדימה

שנת הסרטן שלי

לפני כך וכך שנים חליתי בסרטן השד. השנה של היותי חולה היתה שנה של ניגודים וקטבים: היו בה ימים של קושי פיזי ונפשי עצום וימים של תמיכה ואהבה מרחיבי לב מצד הקרובים לי, היו ימים של שבר פנימי וימים של תעצומות נפש שלא יכולתי...

תצוגה מקדימה

כוחה של פגיעות

  אני מכורה ל-ted.com. אני אוהבת מאוד את הגישה שאורזת רעיונות מופלאים בתוך מסגרת של לא יותר מרבע שעה. אצל טד אני פוגשת מספרי סיפורים, לפעמים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה