ב-30.10.18 סיימנו מערכת בחירות לרשויות המקומיות, הבחירות היו אינטנסיביות מאוד, זו היתה מערכת בחירות שחיה, נשמה ובעטה, לפעמים בעוצמה ובכיעור, ברשתות החברתיות אבל היא גם היתה מערכת בחירות משמחת בהיבט המגדרי. לצד קמפיין מי-טו, נושא הייצוג הנשי היה על סדר היום הציבורי ולא רק בגלל שעסקנו בזה ביום יום, אלא גם כי היו 70 נשים שהתמודדו לראשות, כי ראשי רשימות חיפשו נשים איכותיות לשלב ברשימות, כי התקשורת הייתה לצדנו והציבה את חשיבות ייצג הנשים ברשויות המקומיות בסדר היום הציבור.
ואז, עוד לפני שהספקנו להתאושש ולקפל את מטות הבחירות, חלשה עלינו מערכת הבחירות הארצית. לאט לאט נחשפו הרשימות ואיתן התחושות הכבדות שבמקום ללכת קדימה עם ייצוג נשים אנחנו צועדות אחורה. חברות כנסת איכותיות עם רקורד עשיר של חקיקה מגדרית נדחקו מחוץ לרשימות, ירדנו מייצוג של 35 חברות כנסת ל-29 מתמודדות ברשימות במקומות ריאליים, נושאים מגדריים כמו אלימות נגד נשים, שכר שווה, חינוך מודע מגדר, ייצוג שווה והדרת נשים, נדחקו שלא לומר לא הוזכרו כלל.
האווירה הייתה אווירה של "מלחמה" על הבית, על טוהר המידות, על הדמוקרטיה. נושאים מהותיים של חוק חסינות וחוק התגברות ומה המשמעות שלהם, שאלות מהותיות של כן שתי מדינות, לא שתי מדינות, כן תחבורה בשבת, לא תחבורה בשבת, מדינת הלכה או לא מדינת הלכה ובתוך כל הכאוס הזה, אנו, נציגות החברה האזרחית וארגוני הנשים הרגשנו איך יותר ויותר השיח המגדרי נדחק לצד.
מבלי להביע דעה פוליטית כזו או אחרת כעסנו על הדרת נשים מהרשימות, שמחנו על רשימות בראשות נשים ושמחנו על רשימות עם ייצוג כמעט שוויוני אבל היעדר נשים ברשימות הגדולות היה קשה לנו לעיכול. הירידה בייצוג הכעיסה ותסכלה אותנו ולא יכולנו שלא לתהות איך ייתכן שזו עדיין סוגיה ושעוד לא מובן מאליו לכולם שצריך ומתבקש שתהיינה רשימות שוויוניות? בצד השני היו תחושות אפילו של חוסר נעימות על שאנחנו מעלות ו"מטרידות" את ראשי המפלגות בנושא בעוד שנושאים שהם לכאורה יותר מהותיים עומדים על הפרק בסדר היום הציבורי.
ועוד לא הספקנו לנשום ולהתאושש והנה חלשה עלינו מערכת הבחירות השנייה. הפעם עייפות החומר מורגשת של העם, קיץ וחם והאזרחים עייפים מהמלחמות הפוליטיות, מפייק ניוז, מבולבלים ממסרים שנאמרים ואז משתנים, כבר לא מצליחים לעקוב ואם חשבנו אנחנו מובילות ארגוני הנשים שמועד ב' יהיה הזדמנות לתקן את העוול הייצוגי, טעינו ובגדול! הנושאים נשארו אותם נושאים והנושא המגדרי אולי קצת יותר על הפרק אבל ממש בצד ולא כחלק מהותי מהשיח וזו בדיוק מהות הסכנה.
אם בשנת 2019 עדיין צריך לעבוד עבור ערכים בסיסיים של חברה שוויונית, ייצוג שווה ושוויון זכויות והזדמנויות אזי אנחנו בסכנה אמתית. אם בשנת 2019, אוכלוסיות מרגישות מודרות ומופלות זו הסכנה האמתית לדמוקרטיה בישראל. אם בשנת 2019 עדיין אנחנו לא רואות נשים חרדיות וערביות ויוצאות אתיופיה כחלק מהמערכה הפוליטית באופן שיוויוני וטבעי, כשלנו פה כחברה.
בימים אלה נתקלתי בכלי מקוון שנקרא "המצפן הפוליטי", שממפה, באמצעות שאלון, איזו מפלגה מתאימה ביותר לדעות ממלא השאלון. היו שם שאלות על בטחון, על נושא הסכסוך הערבי- ישראלי ועל סוגיות חברתיות, אך לא היו שם שאלות על ייצוג נשים. לא היו שם שאלות על נושאי הליבה וזאת למרות שידוע שנשים מביאות לשולחן הדיונים ראייה הוליסטית (לא רוחנית) כזו שרואה את התמונה הגדולה, כזו שכבר הוכח מחקרית שהיא מעלה את יעילות המערכות הארגוניות וכזו שמביאה שיח מכיל, קשוב ומאפשר. שיח פתרונות ולא שיח אגו. אבל אנחנו לא נרפה. אנחנו מתחייבות ביום שאחרי לעסוק בנושאי הליבה, לרתום ח"כיות וח"כים מכהנים ופורשים ולעשות הכל על מנת לשמור על זכויותינו. נפעל גם מפנים וגם מבחוץ.
**הכותבת היא מנכל"ית עמותת כ"ן (כח נשים)
ועד הבחירות, אם ייצוג נשי חשוב לכן.ם, כנס 60:60 – ביחד שוות יותר של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות ופוליטיקלי קוראת הוא בשבילכן.ם! להרשמה לחצו על הקישור או על התמונה
לקריאה נוספת:
הבחירות הסתיימו והעבודה מתחילה
