“You don’t know fear until you’ve traipsed through darkness. You don’t know desolation until you’ve been tossed to the wolves.”
באר המשאלות.
עם כותר כזה, בלתי אפשרי שלא להסתקרן!
אני יודעת בוודאות שאין דבר שיהרוג אותי מבפנים מהידיעה שרע לאחותי, שכואב לה, שמשהו מציק לה, מעיק עליה. כשהייתי מחוץ לחדר הלידה כשהיא ילדה את בתה הבכורה, התפרקתי כי אחותי סבלה. אז אני לא רוצה לדמיין מה מרגישים כשמאבדים אח או אחות.
זה בדיוק מה שעבר על מידאו גראהם. עיתונאית צעירה שמקבלת הזמנה לראיין רוצח מורשע והממתין להוצאה להורג. בין שלל קורבנותיו של הרוצח הכריזמטי, המושך, היפה להכאיב, הציני והרהוט הייתה פנלופה, אחותה התאומה של מידאו.
תארו לעצמכם מצב שבו אתם צריכים להפגין מקצועיות ולראיין רוצח, ולא סתם רוצח, זה שגזל מכם את החצי שלכם.
הספר הזה הולך בסדר הפוך. מתחילים מהידיעה שהתרחש הרצח. נותר לדעת כמה דברים:
איך הם הכירו?
מה היה טיב הקשר ביניהם?
מדוע הוא רצח אותה?
הרוצח עונה לשם וינסנט מרסייה. הוא מולטי מיליונר, צרפתי במקור שאביו עקר אותו מעירו האהובה פריז והביא אותו לארה"ב. אך געגועיו של וינסנט לפריז גרמו לו לבנות חלקת גן עדן משלו שתשרה את אותה ההרגשה שבעיר האורות.
לחלקת גם העדן הזו קוראים "באר המשאלות".
באר המשאלות הוא בעצם בית מלון בוטיק יוקרתי ואקסקלוסיבי בן 6 קומות, שופע יוקרה, מריח מכסף, החל ממרצפות השיש, הריהוט המיוחד וכלה בנברשות הקריסטל שאורן משרה אווירה נעימה ותחושה של מיוחדות.
גולת הכותרת היא הגנים המעוצבים והמטופחים אשר נבנו סביב באר שהאורחים נוהגים להטיל למימיה מטבעות ולהביע משאלות.
מידאו מגיעה ליום הראיונות הראשון. ישנה רשימה של כללים ואיסורים:
אסור ללבוש חצאית.
אסור חולצה חשופה.
אסור לפזר את השיער.
ואסור להכניס כלי כתיבה וזה באמת הציק לעיתונאית הרי כיצד תתעד את הריאיון?
הפתרון בא בצורת רשמקול שבו הקליטה את השיחות.
הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבה בכניסה זה הרוגע שוינסנט משדר. הבנאדם עומד לחטוף זריקת רעל והוא נינוח ושליו. הוא גבוה, שרירי, בעל פנים מסותתות ועיני האזמרגד שלו מהפנטות אותה ופה היא מתחילה להבין מה אחותה מצאה בו. הגבר סקסי בטירוף. ותוסיפו לזה את המבטא הצרפתי ההורס ואתן נופלות שדודות לרגליו.
“Vincent was a gold medalist in attraction, temptation personified, a weapon of cruel seduction that had been honed until wickedly sharp. It was through desire that he distracted an addled the mind, unrepentant for the cheap use of human instinct.”
אך ביודעין שהוא רוצח:
"Vincent Mercier was a puzzle of opposites, the type of person that constantly kept you on guard.”
ההתנגחות בין השניים מעניינת. היא חסרת סבלנות כי עומדים לרשותה רק שלושה ימים, המידע שבידיה שאבה מיומנה של פנלופה אותו שלח לה וינסנט ברוב אדיבותו והידיעה שיש לה קלף שבזכותו ידה תצא על העליונה. אז כן, יש לה כתבה לכתוב, אבל המניעים שלה הם מאוד מאוד מאוד! אישיים!
והוא בתורו סולד מחוסר סבלנותה ומזה שהיא מאיצה בו לספר דברים לפי רצף כרונולוגי. ואז הם מגיעים להסכם: היא מספרת לו חלק ממה שידוע לה לגבי אירועים מסויימים והוא משלים לה את נקודת מבטו על אותם אירועים או להפך. מוזר? חכו עד שתשמעו מה יש לבנאדם הזה לספר.
ובכן, הכל התחיל כשפנלופה הייתה הומלסית ומשוטטת ברחובות העיר במבול הגשם שניתך על העיר. במסעדה ישבו וינסנט ובארון, חבר עשיר נוסף שלו. לשניהם יש חלושה לנשים כנועות. שניהם אוהבים לשלוט. וההתערבות היא כזו: וינסנט ישיג אישה, בארון יבחן אותה בהתחלה כדי לעמוד על אופיה ואז אחרי שלטשה חודשים, יבחן אותה שוב כדי לראות אם וינסנט הצליח לאלף אותה והמפסיד? קראו וגלו.
באותו הרגע רץ וינסנט אחרי פנלופה ומציע לה עבודה ומחסה. היא חושדת בו אבל מצבה הגרוע לא מותיר בידה אפשרות אחרת מאשר להסכים וכך היא מוצאת את עצמה בבאר המשאלות ו- let the show begin!
מסע החיזור הסמוי הולך לאט. וינסנט מבין היטב את חשיבותו של מינון והוא אלוף במדיניות משיכה-הרפיה.
“I’m going to direct you in place/ I’m going to restrain you. And then, I’m going to leave you to think about the loss of control, the loss of opinion, the loss of the ability to fight.”
My teeth chattered, my fear a noxious thing.
“And then I’m going to show you how pleasure comes with pain.”
מודה, נוסח ההתערבות והציטוט הזה הצביעו שזה הולך להיות עוד ספר BDSM שאותו אני מתעבת לא כי אני מפחדת או שיש לי לב חלש ונשמה עדינה, זה בעיניי בזוי, זה הכל. ולשמחתי, התבדיתי!
לילה אחד כשפנלופה מביטה מחלון חדרה, היא רואה משהו. מי שביצע אותו לכאורה זה וינסנט אך היה פרט שמשך את תשומת ליבה שגרם לה לתהות שמא היא מדמיינת. אך המשיכה….
ואם לא די במתח ששרויה בו פנלופה, שחקן חדש מצטרף לזירה.
הוא משנה את פני הדברים.
הוא טורף את הקלפים.
בשבילו משתנים הכללים.
מוריס!
מי זה מוריס? מאין הוא צץ? איפה הוא היה כל הזמן הזה? מה תפקידו בעלילה? איזה משקל יהיה לו בהתערבות שבין וינסנט לבארון? ומה עם פנלופה? איך היא תגיב אליו? מה תהיה דעתה עליו?
הסיפור מחולק לפרקים: פרקים העוסקים בריאיון בין מידאו לבין וינסנט והם מסופרים בגוף שלישי והפרקים שוינסנט ומידאו מביאים לנו בהם את השתלשלות הסיפור שלו עם פנלופה מסופרים בגוף ראשון ולא, זה בכלל לא הפריע וממש לא פגם בחווית הקריאה אם כי העצים אותה כי זה נתן משקל לשני ההיבטים בסיפור.
הכתיבה לא פחות מגאונית. אני מחזיקה מעצמי בתור אחרת שקשה מאוד להפתיע אותה בתפניות בסיפור במיוחד שמתח הוא הז'אנר האהוב עליי. ואז לילי עשתה לי בית ספר. הכי לא צפוי בתולדות הבלתי צפוי ever!
זה אומנם מוגדר כספר אופל אך בעיניי הוא דרמה מהמשובחות ביותר עם אלמנטים עצומים של מותחן פסיכולוגי מהודק. מי שמחפשת סקס בכמויות, זה לא הספר בשבילה בכלל. זה ספר slow burn ברמה מטורפת! המתח המיני נבנה לאט וברבדים שונים ומסתוריים. וכשזה מתממש! אוהו!!! תאמינו לי, זה אירוטי ברמות שעוד לא קראתי. זה הכי רחוק מזול שיש. כתיבת הסצנות הייתה מעניינת אפילו. שמחתי שזה לא קטע BDSM ותיאורים מקאבריים שמעוררים חלחלה והופכים את הבטן. שמחתי מאוד! אה וחשוב לציין שלוקח הרבה מאוד זמן בהתקדמות העלילה עד שזה בכלל מתרחש וזה נפלא בעיניי.
הספר כתוב בצורה כל כך יפה ופתלתלה, מעניינת ומרתקת ומתובלת בצרפתית שלא זכתה לתרגום בהערות שוליים וזה הרגיז אותי כי שכחתי את מעט הצרפתית שאני יודעת! אבל, כשסיימתי לקרוא, הבנתי מדוע בחרה הסופרת לעשות כן. העלילה בהחלט מוליכה את הקורא ואת הדמויות שולל. כל הביטחון בעובדות והקלפים המוחזקים קרוב ללב מתבררים כפיקציה ונותרים עם חור בלב ובנשמה.
מי ינצח בהתנגחות? וינסנט או מידאו? קלפיו של מי יגלו רויאל פלאש? הסוף? הדהים אותי מצד אך מצד שני עשיתי פרצוף כזה….מדוע? שוב, קראו וגלו.
זה סיפור מדהים על משפחה, על הקרבה, על חשבון נפש, על הבנה שניתן לעשות את הדברים אחרת, על המחיר שמשלמים בגלל החלטות, שתלטנות, דפוסי התנהגות ובורות ומעל לכל, זה סיפור על אהבה מיוחדת.
