"…אני מבינה שאני חייבת לספר ולשתף, היום אני במקום חדש. אני מבינה שהייתי נשואה לפושע, רמאי, נוכל ורוצח סדרתי. היום אני נלחמת על האמת שלי" (מתוך ההרצאה "לחיות עם רוצח ולהישאר בחיים" מפי שרונה בן אור)
הייתי בת 31, גרושה בפעם השנייה עם שני ילדים ועדיין כמהה לאהבה. נרשמתי כמנויה לחוברת "עלוני קשר", שהיתה מיועדת לפנויים ולפנויות. קיוויתי שאולי כך אמצא סוף סוף את האביר על הסוס הלבן. יום אחד הטלפון צלצל, מעבר לקו שמעתי קול גברי מהפנט שמיד נסך בי ביטחון. זה היה שמעון קופר.
נפגשנו. הוא סיפור שהוא גרוש +2, איש משרד הביטחון, עובד במוסד ושיש לו סיפור כיסוי של עובד בבית דפוס. שמעון קופר נכנס לחיי ומיד הילך עלי קסם. הוא הרעיף עלי מחמאות, קנה מתנות לי ולילדיי וגם הורי הלכו שבי אחרי הגבר הכריזמטי. היחסים בינינו התהדקו במהרה אך בו בעת עלו גם ספקות.
רוב השליחויות של שמעון, משום מה, היו בחגים ובסופי שבוע. זה היה תמוה בעיני אז החלטתי לפתוח את זה מולו. הוא נשבר והודה שהגירושים מאשתו טרם הושלמו, מכיוון שהיא לא הגיעה ביום מתן הגט אך הרגיע אותי ואמר שכבר יש תאריך אחר. הוא הוסיף וסיפר שפרודתו לא יציבה נפשית ומאיימת להתאבד, שהיא לא מסוגלת לטפל בילדים ומבקש ממני שנגדל את הילדים ביחד. הסכמתי, הרי אנחנו זוג וברור שאעזור.
למשפחתנו המורחבת, שכעת מנתה ארבעה ילדים, נדרש בית גדול יותר. הוריי הסכימו לעזור לנו לרכוש בית מרווח יותר ושמעון הבטיח לשלם 20 אחוז מהדירה, לאחר שיתגרש וימכור את ביתו.
באחד מן הימים שמעון הודיע לי שעליו לשמור על ילדיו ולכן יעדר בלילה וישן בבית פרודתו. הוא הרגיע אותי והבטיח שיישן על הספה. בבוקר למחרת, בזמן שהתארגנתי עם ילדי לקראת היום החדש, שמעון צלצל והודיע לי שפרודתו אורית התאבדה ושמצאו כדורים סביב מיטתה. הרגשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגליי, המחשבות התרוצצו בראשי בקצב מסחרר.
הפכנו למשפחה מורחבת אך כלל לא מאושרת. מצאתי את עצמי מטפלת בארבעה ילדים כאשר שמעון נעדר הרבה מהבית והמצב הכלכלי הולך ומתדרדר. היו שיחות מנשים באמצע הלילה ומגוון רחב של תירוצים מצידו של שמעון. לאחר תקופה לא פשוטה החלטתי לשתף את אמי. בשיחה איתה נדהמתי לגלות שמזה זמן רב שמעון מגולל באוזני הוריי שאני לא מתפקדת, דיכאונית ומאיימת להתאבד. הוא גם ביקש שיעבירו 50 אחוז מהרכוש על שמו. למרות ההלם התעמתתי עם שמעון. הוא הגיב באלימות והורחק מהבית. התגרשנו.
לאחר שעזב את הבית עם ילדיו גיליתי בחדר השינה מתחת למגרות חפיסות רבות של כדורי שינה.
14 שנה נצרתי את הסיפור בתוכי כשתיקה רועמת אפפה את חיי. כל כך חששתי ממה שיגידו עלי. הבושה שלי היתה כל כך גדולה, כל מאמציי הופנו במשך השנים להסתרה. כל חיי היו רוויי אלימות. ידעתי אלימות לפני שהכרתי את שמעון – החל מנחת זרועו של אבי שהיה ניצול שואה וחשב שכך ראוי לחנך אותי ובהמשך כאישה בוגרת כשבני זוג נהגו בי באלימות.
אף פעם לא סיפרתי. כל כך התביישתי ששוב נכשלתי.
בימים ההם לא הבנתי שאני מנציחה את הקורבנות שלי. עד שהגיעה שיחת טלפון לא צפויה מעיתונאי התכנית "עובדה"- עמרי אסנהיים. שסיפר לי שהחל לחקור פרשה אודות "אלמן כפול" – שמעון קופר.
עמרי אסנהיים פנה אלי, אשתו השנייה של קופר, לאחר שגילה שאשתו הראשונה והשלישית של קופר מתו בנסיבות חשודות ודומות. עמרי פתח תיבת פנדורה שעוררה אצלי רצון לשים סוף לבושה. אספתי את עצמי לראשונה בחיי וגוללתי את סיפורי. התהליך היה ממושך ומייסר אבל החלטתי לא לוותר יותר ולצאת אל האור.
אחרי שפורסם תחקיר "עובדה" שמעון המשיך להלך חופשי. הוא אף הגיע לבית הוריי כדי לקבל את הצוואה של אבי החולה. התלוננתי במשטרה ולא ויתרתי עד שמצאתי מי שהאמין לי שהאיש הזה מסוכן. בסופו של דבר בית המשפט הרשיע את שמעון קופר ברצח שתי נשותיו למרות הראיות הנסיבתיות ובזכות עדותי. היום הוא מרצה שני מאסרי עולם במצטבר ואני יצאתי לחופשי.
שנים רבות אחרי הפרשייה אני כבר לא מתביישת. אני חושפת ומדברת בגילוי לב על חיי בצל אלימות. בהרצאות שלי ברחבי הארץ אני מקלפת בכל פעם שכבה נוספת ומשתחררת מהעבר. אני רואה בהרצאות שלי שליחות ומקווה שהסיפור האישי שלי יעורר השראה. הצלקות תמיד יהיו שם אבל אסור לשמור בבטן, חייבים למצוא מישהו שסומכים עליו לספר לו ולהפסיק להיות קורבן.
** הכותבת, שרונה בן אור, היתה אשתו השנייה של הרוצח שמעון קופר וכיום מרצה ומגוללת את סיפורה המצמרר כדי להזהיר נשים