מי שקראה את 'שקרים קטנים גדולים' המצוין, ולא רק ראתה את הסדרה, מכירה את " שנאתה" של מוראייטי לאמהות הקארה הבלונדי או בקיצור לאמהות המשקיעניות של ועדי ההורים האמריקאים. הפעם היא דווקא בחרה לשים אישה כזו במרכז הספר שלה. אליס נופלת בחדר כושר במהלך שיעור מדרגה, היא נחבלת בראשה ופוף, עשר השנים האחרונות של חייה נמחקו כלא היו. היא לא זוכרת שילדה שלושה ילדים ושהיא במהלכו של תהליך פרידה מבעלה. היא לא זוכרת את מנהל בית הספר של ילדיה שאיתו יש לה רומן והיא לא זוכרת את מצבה של אחותה וכמה השתנו היחסים ביניהן. אז מה קורה בחייה של מישהי שפתאום מישהו עושה להם restart? מוראייטי כהרגלה לוקחת נושאים ממש לא קלים כמו טיפולי הפרייה, זוגיות, יחסי אחיות ואפילו מוות, מלכדת את כולם לסיפור סוחף, עם לא מעט חוש הומור והתוצאה: היא ספר מהנה וכייפי שעדיין משאיר אותך עם לא מעט חומרים למחשבה. ממליצה לכם מאוד להכיר את אליס של ליאן מוראייטי. כי לפעמים צריך לדעת לא לקחת את החיים בכזו רצינות תהומית.
לצערי, את אליס השניה שפגשתי אני לא בטוחה שתרצו להכיר. סופה של אליס הוא שם ספרה האחרון של גלית כהן קרליבך. עוד ספר שמנסה לספר על אנשים בשולי החברה כאילו שחייהם מעניינים יותר או אפילו קסומים. אליס בספרה של קרליבך היא דמות מורכבת ומלאת סודות המגדלת את סופה והופכת אותה לאישה מנותקת החיה במקום מוזנח ובעיקר עצוב. הבעיה אצל קרליבך שהסיפור בשלב מסוים הופך להיות סבוך כל כך שהוא מאבד גם את ההיגיון הסיפורי, השקר והאמת שמעורבים בסיפור הם כל כך סבוכים עד כי הסופרת עצמה לא מצליחה לשמור על מציאות סיפורית אותנטית וקוהנטית. נשמע מפוצץ, כי קשה הסביר איך מישהי שמנסה לכתוב סיפור על האנשים שהחמאה תמיד נשארת אצלם על הרצפה, הופכת אותם שוב לפאטטים עוד יותר. פשוט חבל. התמונות מדברות בעד עצמן אבל אין ספק שהעיצוב של הכריכה של הספר מאוד יפה ומושך ב'סופה של אליס'.
