תארו לעצמכם שגידלתם יפה את ילדיכם, השקעתם בהם ככל יכולתכם ובכל זאת, הם סרחו ועשו טעות שעלתה להם ביוקר.
או דמיינו את עצמכם נולדים לתוך כרוניקה של פשע, אלימות ועוני, בתוך שכונות קיפוח והזנחה פושעת, בכוונת מכוון, אחת מיני רבות שיש לנו במדינה הזאת
ודמיינו לכם שכל הסיפור הזה נגמר לילדים שלכם, בהוסטל של חסות הנוער, שהוא מוסד אחד לפני כלא לנערים. מוסד סגור וקשה, עם ילדים ובני נוער שלא פשוט להם בחיים.
מי הייתם רוצים שייקח חסות על הילד הזה שלכם (חלילה), המדינה או גוף פרטי שמטרתו מיקסום רווחים? מי הייתם רוצים שיאכיל אותו, שילין אותו, שיטפל בו, שיחנך אותו?
התשובה ברורה.
כל בר דעת מבין שילד, (כמו גם מבוגר, אגב), שנמצא במקום סגור, שאין ממנו זכות יציאה וזכות בחירה, חייב להיות מוגן ומוחזק רק בידיים של המדינה. ובכן, כל בר דעת, חוץ ממשלת ישראל כמובן.
שמעו סיפור מסמר שיער. הילדים האלו, שכלואים במוסדות של חסות הנוער, שגם ככה החיים שלהם כל כך קשים ומייאשים, עוברים בימים אלה ממש, בעידוד ממשלת ישראל ובהובלת שר הרווחה, חיים כץ (כן, כן, זה שהיועמ"ש שוקל, גם כן בימים אלה, להעמידו לדין בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים), לחסות חברת 'דנאל כוח אדם'.
מה הם קשורים לחינוך נוער חוסה בסיכון גבוה? הם לא! אבל אל חיים כץ, השר האמון על הרווחה, גם של הילדים החוסים, הם דווקא כן קשורים. 'דנאל' היא החברה "שזכתה" לכאורה, ללא מכרז, לנהל את מערכת הבחירות של ועד העובדים בתעשייה האווירית, בה זכה, למרבה ההלם וההפתעה, יאיר, בנו של השר.
אז עכשיו, אין ברירה, הרי ידוע שיד רוחצת יד. לכאורה כמובן! כל העובדים ילכו הביתה. העובדים שנתנו את נשמתם עבור שכר מגוחך, למען ילדים שאף אחד לא בחר בהם. אני במקרה מכירה כמה מהם אישית, מדובר במלאכים.
במקומם יביאו עבדים מודרניים, זמניים, לא מוכשרים לתפקיד, לא מנוסים, ללא חפיפה, בשכר ובתנאים משפילים. לא לפני, שכדי לשבור את מאבקם, עשו בין העובדים מלחמת 'הפרד ומשול', כמתבקש. והכי חמור וזועק לשמיים יותר מהכל, זה שעכשיו החוסים המסכנים, בסה"כ ילדים, יהיו נתונים לחסדיה של חברה פרטית, שכל מטרתה היא מיקסום רווחים!
מזכירה לכם. לא לשכוח לדמיין שהילדים האלו הם, חלילה שלכם. מה אתם אומרים?
ולממשלת ישראל היקרה ושר הרווחה בתוכה, אני רק שאלה: לרווחה של מי בדיוק אתם באמת דואגים?
שתפו, בדרישה נחרצת שהמוסדות הללו יולאמו מיד!