בעודי מדוושת בשיעור ספינינג של א' (באמת אלוף עולם – היחיד שמצליח להוציא אותי מהמיטה בשבת בשעה 7 בבוקר), חשבתי על Jweb כ -Le jardin secret (הגן הסודי) שלי, גן משחקים בו אני בוחרת את השחקנים, התפאורה, וגם את זהותי המתחלפת כמו עונות שנה. הבעיה החלה, ששותפי הוירטואלי, לא רצה להשאר בז'רדן סקרה.
כשחזרתי הביתה, כמו סמרטוט רצפה – נוטפת זיעה, ספוגה בניחוחות של בורדל צרפתי לאחר פעילות לילית מרובת משתתפים ומאומצת, החלטתי, לשם שינוי, להיות כנה ולומר Marocan Prinse שלי, למה בחרתי בו.
התיישבתי מול המקלדת, וכתבי לו:
התשובה שלי מאוד רדודה, בפעם הראשונה שראיתי את התמונה שלך אמרתי לעצמי "ואוו הוא גבר ממש יפה תואר" עם שיק, מצרך נדיר במחוזותינו (כלומר כאן במידל איסט) גם הופתעתי שעדיין יש לך בלורית כסופה (כשכל בן 30 כאן כבר מקריח), בקיצור לא באמת קראתי מה שכתבת, התמונות עשו את העבודה.
יכולתי לכתוב לך שגם קראתי את כרטיס הפרופיל שלך, אבל אני אשקר, אין לי כח לקרוא כל כך הרבה מלל. זה מעייף.
בכל זאת, בכדי שלא תקבל רושם כל כך שלילי עליי אני מצרפת לך שיר, Je Veux Lamor – ZAZ – בתרגום חופשי "I want love, joy, good spirit, it's not your money that will make me happy"
(ברור לכל ברת דעת שהחלק האחרון של המשפט ממש לא הולם אותי, אבל כאן אתן תסלחו לי על השקר הזה).
ביום ראשון כבר המתינה לי הודעה: את מצחיקה, אבל גם כנה. אני מניח שבחרת בשיר בגלל שאת מחפשת אהבת אמת, משהו שיגרום לך שמחה. אנחנו די דומים בהיבט הזה שגם אני מחפש אהבה, בסופו של דבר אני רוצה משהי לחיות איתה ואם הכל יעבוד אז להתחתן.
אני ממש לא זוכרת את המשך ההודעה, ברגע שהופיע המילה "להתחתן איתה", נכנסתי להתקף חרדה, אני התחתנתי, התגרשתי, התחתנתי התאלמנתי, שני הבנים שלי סטודנטים, סוף סוף אני יכולה לחגוג את החיים, כבר הגשמתי פעמיים את סיפור סינדרלה, היו לי 2 שמלות כלה, 2 חתונות הלוויה אחת אהה וגם 3 שמות משפחה…מי צריכה יותר מזה.
אבל לא יכולתי לוותר בשלב הזה על החוויה המזככת הזו של בריאת עולם בו אני גארבו, מרלין, שונאת את הצואר שלי ושוכחת שאני מסורטנת…וקירחת.
אז התיישבתי וכתבתי לו: האמת שהתכוונתי למשפט אחר בשיר " I want to die with a hand on my heart". נתראה מחר וסגרתי את המחשב.
למשפט הזה הייתה משמעות עמוקה מאוד עבורי. אבל עכשיו מזגתי לי כוס יין שיראז של טוליפ, הכנתי פלטת גבינות ושרקוטרי, מהמרפסת ראיתי את הים, ואת שמש אוקטובר יורדת אט אט למים החמים ומותירה אור ורוד באופק.