אני מכירה בלוגרית אופנה אחת, בעלת חלומות
כשהבלוג שלה התחיל לצבור הכרה – חלמה להיות מוזמנת לתצוגות אופנה והשקות
כשהוזמנה לתצוגות חלמה על מקום בשורה הראשונה
בשורה הראשונה חלמה על שבוע האופנה בניו-יורק

קירסטי קלמנטס, ילדה טובה סידני (אוסטרליה), הגשימה בחייה את כל אלה ויותר – ה-ר-ב-ה יותר!
היא התחילה את דרכה המקצועית כמוכרת בבוטיק קטן
זכתה במישרה של פקידת קבלה ב'ווג' אוסטרליה בזכות מעט חוצפה-כמו-ישראלית ויכולת אילתור מרשימה
בהדרגה התקדמה לתפקידים מאתגרים ומספקים יותר ויותר, בשיאם – משרת העורכת הראשית של ה'ווג' האוסטרלי

בוקר אחד, כשהיא כבר 13 שנים בתפקיד, נקראה קלמנטס ללשכת המנכ"לית, השמינית במספר מאז התחילה את דרכה ב'ווג'
קלמטנס, שפגשה במנכ"לית החדשה רק פעם אחת, חודשים אחדים לפני כן, האמינה שהיא נקראת לתת את דעתה המוערכת בנושא זה או אחר
להפתעתה מצאה בחדר הישיבות גם את מנהלת משאבי אנוש של המגזין, ותוך דקות אחדות, ללא שום הכנה, פוטרה מתפקידה

כמו בסרטים האמריקאיים, היא נדרשה להתפנות מייד מהבניין, ולא ניתן לה אפילו להיפרד מאנשי צוותה

למחרת בבוקר, לאחר שהטביעה את האכזבה והבילבול בהרבה שמפניה, שיחת טלפון הפתיעה אותה לא פחות מהפיטורין:
הוצאת הספרים של אוניברסיטת מלבורן מזמינה ממנה 'ספר זכרונות' (Memoir)
אבל… לא שמעתם את החדשות? היא שואלת
בוודאי ששמענו, עונים לה, בדיוק בגלל זה

המנכל"ית נתנה לה ארגז לימונים
הוצאת הספרים העניקה לה מסחטת לימונדה

* * *

[youtube mquUpaHbnbo nolink]

| קירסטי קלמנטס – שופינג |

The Vogue Factor הוא ספר מפתח על אחורי הקלעים של עיתונות האופנה והיופי הבינלאומית
בנימה משתנה – מעובדתיות ישירה, עבור בתחושת פליאה על כל הטוב שנפל בחלקה, ועד לאירוניה דקה ובריאה, קלמנטס מתארת את חוויותיה:
– השקות מפוארות של קולקציות אופנה ומוצרי קוסמטיקה
– טיסות במחלקות עסקים וראשונות
– שופינג ב'פראדה'
– שיתופי פעולה עם ענקים כמו במאי הקולנוע האוסטרלי באז לורמן Baz Luhrmann (מולן רוז'), ו'המלך' קארל לגרפלד
– מסיבות עמוסות כוכבים, מהם היא מתלהבת כילדה קטנה…

| המלך קארל ברגע אנושי | צילום: cinemafestival / Shutterstock.com |

וגם:

– מאבקי אגו
– תכניות ריאליטי דוגמת 'דוגמנית העל הבאה של אוסטרליה', שהמשימות בהן בלתי אפשריות והשיפוט מוטה
– מציאות שבה מודל היופי הנשי הופך שדוף וחולני ככל שחולף הזמן

קלמנטס לא חוסכת מקוראיה ביקורת על התעשיה
בנימה מתונה ועדינה היא מביעה אי-נוחות מתופעות הלוואי של תעשיית האופנה
לצד התפעלות אינסופית ואושר גדול

* * *

נתקלתי בספר לראשונה כשערכתי תחקיר לפוסט שעסק בנושא 'קרבנות אופנה'
בהן גם דוגמניות הלוקות בהפרעות אכילה קשות

קלמנטס מקדישה לנושא את הפרק הרביעי בספרה
היא 'מסבירה' באופן 'הגיוני' את העובדה שעולם האופנה דורש דוגמניות רזות יותר ויותר
במערכת 'ווג' הם קראו לזה (בתרגום חפשי) 'רזון פריס'
כדי להשיג את רזון פריס נדרשו הנערות לאמצעים הולכים ומחריפים, שגרמו לתופעות לוואי דרמטיות
כדבריה של קלמטס, שוב בתרגום שלי: לא כל דוגמנית לוקה בהפרעת אכילה, אבל לדעתי אף דוגמנית לא אוכלת ככל שהיתה רוצה

\
\

| שלטון הרזון | תצלום: www.dailytelegraph.com.au |

* * *

קירסטי קלמנטס היא בת גילי פחות-או-יותר. בגרנו באותה תקופה
היא נקטה בבחירות אופנתיות בהן בחרו אמיצות יותר סביבי, בזמן שאני העדפתי לא להתבלט:
– 'עידן הפאנק דרש חיוורון-פורצלן, וכך הקיץ הקץ על אור השמש עבורי'
– תקופה בעלת סממנים צבאיים מוחצנים
– תקופה מרוככת של חצאיות דיור מתרחבות ודקות-מותן מחנויות וינטאג'

* * *

אוסטרליה של קלמנטס דומה במידה רבה לישראל שלנו: קצת פרובינציאלית אבל שואפת לגדולות.
מעת לעת מפעפעת בסיפורה נימה של תחושת נחיתות, ולצדה השתאות נוכח העובדה שבכל זאת היא כאן, בתצוגה הנכספת בפאריס, בשורה הראשונה, לצד אנה וינטור האגדית (עורכת 'ווג' ניו-יורק מאז ומעולם), או בהשקה נוצצת בשנגחאי

| אנה ווינטור – לובשת פראדה? | תצלום: Nata Sha / Shutterstock.com |

\ |

לצד אלה, היא מתארת נאמנות רבה למעצבים האוסטליים, לצלמים, מאפרים וסטייליסטים, לדוגמניות אוסטרליות ולשחקניות-כוכבות-על ממוצא אוסטרלי: קייט בלנשט המקצועית והנעימה, קיילי מינוג האמיצה והתמודדותה עם מחלת הסרטן, ו(איך לא?)ניקול קידמן הפרימדונה

| קייט בלנשט | תצלום: s_bukley / Shutterstock.com |

* * *

קלמנטס מספרת על ההבדלים בין עיתונות לבין מגזיני אופנה: 'במגזינים אנחנו מבקרים באמצעות השמטה.
אם, לדעתינו, לא היית טוב מספיק להופיע ב'ווג' ובכן, פשוט לא היית ב'ווג'.'

על השינויים התכופים בהנהלת 'ווג' אוסטרליה, ובבעלות עליו, היא כותבת: 'זה מהלך מסוכן לשרטט מחדש את הגבולות של מותג יוקרתי אייקוני'.

'כשאת עובדת באופנה זה הגיוני שתעקבי אחרי טרנדים' היא כותבת, 'אבל זה לא עובד אם הטרנד לא מתאים לך.'

על הוויית החיים כפשיוניסטה: 'זה מחמם את הלב כשמישהו מעריך את המחשבה שהשקעת במראה שלך'

ועל ניהול: 'המנטרה שלי היא להקיף עצמך באנשים מעולים בתחומם'