איך התחילו יחסיי עם הסמארטפון

[סיפור ישן מהבוידעם על תחילת היחסים הכי ארוכים שלי עד כה – הסמארט פון]

הגיע זמני. השתדרגנו בעבודה ובהיותי עובדת חברה (מזל טוב לי) מגיע לי "טלפון חכם". "תקחי סמסונג, לא אייפון" אומרים חבריי הקבוצה שלי ואני אומרת "כמובן" כאילו שיש לי מושג על מה לאלף עזאזל הם מדברים. "אני הולכת עם הקבוצה" אני אומרת לגילה שמשתוממת מדוע ללכת נגד המיינסטרים של החברה ולבחור סמסונג. תכל'ס?! אני פשוט סומכת על גיאג'ט (גיא+גאדג'ט = שילוב בין אדם לבין מאגר בלתי נדלה של מידע בנוגע לכל מה שקשור לתוכנה, חומרה, סלולרי, נייח, נייד, מחשבים, ובימים אלה גם אולטרסאונד עקב הלידה הממשמשת וקרבה של בחירת ליבו האחת והיחידה קרן-לייזר… סתם, רק 'קרן' מספיק.)

קיבלתי את המכשיר הנוצץ עם הפלסטיק מכסה את הטאץ' סקרין שלו. גיאג'ט מקלף אותו מיד ואני כבר חושבת על אלפי החיידקים, השומן והג'יף שיידבק לי לפנים אחרי שכל היום החלקתי על המסך המזדרגג הזה את האצבעות שלי. "איח" אני אומרת לו "איך מנקים את המסך? אם זה מסך מגע, בכל פעם שאני אנקה אותו אני אלחץ על משהו". "הוא ננעל" אומר גיאג'ט "וחוצמזה את שמה אותו בכיס האחורי זה כבר ינגב לך את המסך בכל פעם שתכניסי ותוציאי אותו". הספיק מבט אחד שקט בשביל גיא להבין שהתשובה הזו לא ממש תספק אותי. "את תתרגלי" פטר אותי בתשובה הזו והתחיל בהסבריו.

"אז פה את נכנסת להגדרות – יש את המייל של החברה ויש את הג'ימייל שלך, תכניסי פה את הכתובת ופה את הסיסמא ואז את מחוברת. בכל פעם שאת מקבלת אי מייל תהיה לך התרעה קולית ואת גם כמובן יכולה לעשות את כל הפעולות שאת עושה במחשב, רק פה. יש לך אפילו אפליקציה שאת יכולה להיכנס לחשבון בנק שלך. הורד, התקן. אם יש לך e-buddy אז את יכולה להיות מחוברת גם לפייסבוק וגם להוטמייל ולמסנג'ר ולג'ימייל ולהיות זמינה לצ'אט כל הזמן". אללה יוסטור – זו מערכת יחסים שאני ממש לא בנויה לה. זה גם מבשל ועושה כביסה? עד כאן. אבל גיליתי שאפשר בקלות למצוא סיפוק מיני, שלא לדבר על התרעות על קבלת מחזור (נו, באמת!). המכשיר הזה יכול להזכיר לך לקחת גלולה וממש בקרוב יפתחו אחד כזה שעמיד למים כך שאת יכולה להשתין עליו ולהוריד אפליקציה שתגיד לך אם את בהריון או לא.

באמת שבימים הראשונים לא התחברתי אליו. לא ראיתי בו מעבר לצלחת פטרי שמגדלת חיידקים שיום אחד יהפכו למשהו שיתנקם בנו כמו בסיפורים של אייזיק אסימוב. בכל פעם הוא התגרה בי, שלח לי איזה צליל או טון שלא זיהיתי ויצר איתי משחק פלירטוטים בו אני צריכה למשמש אותו בכל מיני מקומות עד שהוא גילה לי מה בדיוק צפצף. לאט לאט התקרבנו, התחלנו לדבר, להיפתח אחד אל השניה. צילם אותי, ערך את התמונות שלי יפה יפה בתוך אלבום, התחבר לי ישירות ל Dropbox ואז ידעתי שזה הדבר האמיתי, במיוחד כשחשתי ברטט קל עובר בגופי וראיתי אותו מונח לי בין הרגליים. שובב.

אבל זה היה טוב מדי בשביל להיות אמיתי – הוא התחיל להיות אובססיבי ודרש ממני לקרוא מיילים כל הזמן, לענות לצ'אטים, לשלוח תמונות לחברים, להעלות עידכונים לפייסבוק, להוריד אפליקציות חדשות ועדכונים ומשחקים… ודייייייייייי! אני לא יכולה יותר. "שמע, זה לא אתה, זו אני. לא סתם אני גרה במושב, אני אוהבת את השקט שלי. תבין" אמרתי והוא – כיבה את המסך ונכנס ל SLEEP MODE . נתן לי את הסיילנס-טריטמנט… כאילו שזה יעבוד עליי.

לא עברה שעה ואני כבר משתגעת…. הלכתי ופתחתי את הלפטופ אבל – זה לא אותו הדבר. זה לא!!!!

חזרתי אליו בפנים מושפלות. ניקיתי לו את המסך שהיה מוכתם בשאריות במבה, פתחתי את הנעילה ונכנסתי למרקט להוריד לו אפליקציות חדשות. קצת משחקים, סתם שטויות וגם כאלה שצריך לחשוב (אחרת אני באמת אבודה). זה היה… איך לומר… ריגוש חדש ליחסים בינינו. הכל התעורר מחדש. The moron test היה הדבר ששיקם את יחסינו. גילינו יחד איך לחשוב מחוץ לקופסא ואפילו לעיתים שיתפנו אחרים, ככה שיהיה עניין.

index

וזוהי רק ההתחלה…