סירה קטנה בלב ים. 
מתמכרת לתנודות הגלים.
כך נפתח הסרט המיוחד הזה.
המצלמה משקפת את נקודת מבטם של הדגים שוכני המצולות.
שניים על הסיפון, האחד צעיר ומתולתל והשני מבוגר וארשת פניו רצינית. ברור שמשהו הולך לקרות, רק שבמצולות, במעמקי הים, לא ברור מהיכן זה יגיע.
חפץ גדול בתוך המים הכהים תופס את השניים לא מוכנים. מבין הגלים פוגע החפץ בסירתם הרעועה מתכתחילה.
החפץ הזה ופגיעתו הרעה מביאים את הסב ונכדו לנקודה בה צריך לחשוב.
מה עושים עכשיו? איך ממשיכים מכאן?
וכך עולה הניגוד בין ישן לחדש.
בסרט הזה יש עיסוק בקונפליקט הבלתי-פתיר הזה. בין הרצון להצליח לבין ההכרח להתקיים. הרצון להמשיך לעסוק במה שלימדו אותך תמיד לעשות, במקרה הזה דייג, מול המציאות המחייבת פרנסה וקיום, והדגים ההולכים ונעלמים.
משהו קורה לפתע ומאלץ את הסב ונכדו לכבד את החוק של הים.
מעולם לא נטשתי אנשים בים, אומר הקשיש לצעיר. את קומץ האנשים כהי העור שהצליחו לשרוד בים מעלים השניים לסירת הדיג הקטנה שלהם. באפיסת כוחות עולים הניצולים. אחת מהן בהיריון ועוד באותו לילה תלד את התינוקת. האישה שזה עתה ילדה ופניה בצל. הילד הקטן שלה שמותש מהשחייה. מבטיהם העייפים של הגברים שניצלו, רגע לפני שהם נמלטים לחוף. לשוטר שיוכיח אותו על מעשיו יסביר הסבא – אתה מכיר את החוק של הים? אתה היית נותן לאנשים האלו לטבוע? ונדמה שתשובתו של השוטר שלא עונה, ברורה מראש.
אהבתי מאוד את השחקנים, את הצילומים המקסימים מתחת למים, את הנופים המרהיבים של האי, את זוויות הצילום: למשל באזכרה של האב מקבלות לחיצות הידיים של המנחמים את מרכז הפריים. במהלך אסיפת הדייגים הוותיקים נמלא המסך בזקנים ורעמות של שיער שיבה. ערימות הדגים המתים בפתח תחנת המשטרה המקומית.
נדמה שכל אלו הם חלק מחיינו, לעולם לא נדע אם להסיר ישן מפני חדש, איך בדיוק לעשות את זה, ומתי צריך לדעת לעזוב.
צפו בקדימון
[youtube RIX_NRBja7s]