חייבים לדבר גם על זבל

לא חסרים נושאים גדולים ועקרוניים שצריך לפעול בהם לשיפור ולתיקון החיים בעיר, אבל מדברים עליהם לא מעט. על הזבל, לעומת זאת, לא מדברים וזה מסריח

מועמדים יקרים, בואו נדבר על זבל. לא מהסוג שמסתובב ברשתות החברתיות, זבל ממשי, לא מטפורי, פיזי. כזה עם ריח. מניחה שהמצב דומה גם בערים אחרות אבל בהיותי ילידת תל אביב ועכשיו גם תושבת חוזרת בעיר, אתייחס אליה ומי שרוצה מוזמן לנכס את הטענה לערים ומועצות מקומיות אחרות.

זבל, זה לא סקסי, אבל צריך לדבר על זה (צילום: רונית הבר)

רבותי, אני מבינה שזה לא סקסי להתעסק בזבל אבל מה לעשות, העיר מטונפת. בקיץ האחרון (כמו בכל קיץ) אדי הסירחון שטפו את הרחובות ולא שמעתי מהמועמדים אף לא ברמז, הבטחה לאיזו אג׳נדה, אסטרטגיה, או תכנית למלחמה בטינופת. למען הדיוק, הבעיה נוכחת במיוחד ממרכז העיר ודרומה ובכל יפו. אין מה להשוות בין השכונות הצפוניות לאלו שבדרומה מבחינת הניקיון. האקסיומה העצובה שלפיה אזורים בהם מתגוררים אוכלוסיות חלשות זוכים לפחות משאבים צריכה להתהפך – האזורים החלשים, אזורים בהם מתגוררים צעירים, מעוטי יכולת, עובדים זרים וערבים (יפו היא העיר הערבית המחוברת לתל אביב, זוכרים?) צריכים לפי הצדק לקבל תוספת משאבים, תוספת טיפוח, תוספת כוח אדם ותשומת לב.

האזורים החלשים צריכים לקבל תוספת משאבים (צילום: רונית הבר)

מערכת הבחירות שרבים כינו מנומנמת מתחילה להראות סימני התעוררות קלושים ואף על פי כן, הנוכחות הפיזית של המועמדים במרחב הציבורי בקושי מורגשת.

נכון שאני רק אישה פרטית אחת (ודי עסוקה יש לומר) אבל עוד לא ראיתי (וגם השכנים שלי לא ראו) אף אחד מהמועמדים מסתובב רגלית או רכוב על אופניים בשכונות הדרומיות או ביפו, מרחרח במו אפו את הצחנה ונהנה מזיו הלכלוך שברחובות. מסיבות ופיזוזים עם זהבה בן או די ג'ייז אופנתיים לא עונים להגדרה של להתחכך בציבור.

במדד טייםאאוט האמריקאי, זכתה שכונת שוק הפשפשים במקום ה-16 ברשימת השכונות המגניבות בעולם. זה למרות ערימות הזבל. תארו לכם איזה מקום היא היתה תופסת אם גם היה נקי שם. תושבים ותיקים מהנהנים בייאוש ובהשלמה, הם כבר התרגלו להסיט את המבט מערימות לכלוך וממדרכות ספוגות מיצי זבל. ההזנחה הזו משקפת את סדרי העדיפויות העירוניים. ביפו אומרים שהיא לא בפריים של ראש העירייה המכהן ואני תוהה מה עמדתם של המועמדים האחרים כלפיה. מעניין אותי לשמוע איזה חלק מ-6 מיליארד השקלים המהווים את תקציב העירייה, הושקעו עד היום ויושקעו בעתיד דרום. בעיית הניקיון, או היעדר הניקיון היא בסה"כ ענין לוגיסטי שאפשר למצוא לו פתרון. ערים גדולות ומורכבות יותר עם תושבים ותיירים רבים הרבה יותר, מצליחות לעמוד בסטנדרטים קצת יותר גבוהים של נקיון אז זה כנראה אפשרי. יותר פועלים, יותר פחים, יותר פינוי, יותר מכונות שמנקות את המיץ של הזבל מהמדרכות –  אותה מכונה פלאית ששמעתי עליה שעוברת ומצחצחת מדרכות בצפון העיר היא אגדה אורבנית באזור שבו אני מתגוררת. וכמובן, גם יותר השקעה בתשתיות. רוצים דוגמא טרייה מהשטח? רק בסוף השבוע האחרון הוזרמו מי נגר – מי הגשמים יחד עם כל טינופת הרחוב שסחפו, לחוף הים היפואי. כל-כך הרבה שנים מודעים לבעיות הניקוז ועוד לא נמצא הפתרון. זה לא רק משקף זלזול בתושבי יפו, זה גם פשע סביבתי מכוון, הרס של הים, ההצלה של כולנו, משאב הטבע שעושה את תל אביב למה שהיא.

מי הגשמים זורמים לים יחד עם כל טינופת הרחוב (צילום: רונית הבר)

צודקים גם הטוענים כי לכלוך נוצר ע"י אנשים. אנשים אפשר להרגיל ולחנך. קמפיינים רבים שדרשו התאמה מהציבור (מחזור, עישון במקומות ציבוריים) הצליחו ואין סיבה שזה לא יקרה גם בתחום הזה. אם נדרש תקציב נוסף למימון פרויקט ניקיון מקיף הוא יכול להגיע ממיסי המגדלים העצומים שנבנו ונבנים בעיר, מהארנונות של תושביה וכן גם מקנסות – אין בושה בלהנהיג מדיניות קנסות חסרת סובלנות למלכלכים במרחב הציבורי. כל השלכת פסולת שלא במקום הייעודי לכך, החל מפחית קולה, דרך קופסת סיגריות ריקה ועד שקית עם חיתולים המונחת אחר כבוד ליד הפח ולא בתוכו, צריכה לעלות למלכלכים סכום משמעותי, ויש לאכוף את הקנסות האלו באותו להט משיחי בו העירייה רודפת אחר חונים לא חוקיים.

אוכלוסייה שתראה שמשקיעים בה, שמנקים את רחובותיה, שדואגים לתשתיות של שכונותיה תשתף פעולה גם עם קנסות ובהדרגה תהנה לא לכלכך.

סוגיית החילוניות של העיר חשובה גם היא כי מעבר לזה שהיא עקרונית והכרחית מבחינת הצביון הליברלי של העיר, יש לה משמעות גם בתחום הניקיון. תסתובבו קצת בעיר, במוצאי שבת (והרחק לתוך ראשון בבוקר) העיר כולה נראית כמו פח אשפה אחד גדול שעולה על גדותיו. גם היעילים ביותר שבפועלי הניקיון לא יוכלו להתמודד עם הערמות שמתפזרות מסביב לפחים והופכים את המשימה לסיזיפית ואת הרחובות לבית גידול לעכברושים.

תל אביב מובילה בכל כך הרבה תחומים והגיע הזמן שהיא תוביל גם באסתטיות. ואגב, ניקיון הוא גם בסיס לחינוך לאזרחות טובה, לאכפתיות ומעורבות ושלל ערכים חיוביים אחרים שנראה לי שאין ויכוח כלפיהם.

מדרכות מטונפות זה מסריח (צילום: רונית הבר)

שלא תבינו לא נכון, יש עוד נושאים גדולים ועקרוניים שצריך לפעול בהם לשיפור ותיקון אבל נדמה לי שמדברים עליהם לא מעט. על הזבל לא מדברים וזה מסריח.

היחיד מבין המתמודדים שטורח לדבר על הדרום, שהרשימה שלו משקפת שוויוניות בחלוקת המשאבים ויותר מזה – מבט אמפטי ורצון לתיקון עוולות לטובת האנדרדוגס, הוא אסף הראל ורשימתו. גם אם אינכם מאמינים ביכולת שלו להחליף את חולדאי, זה הזמן לחזק אותו ואת רשימתו במועצה.

ומילה למתמודדים ראש בראש: אולי כדאי לשוב לשולחן ולחדד מסרים. הטרמינולוגיה של "לא מהמרים" משדרת זחיחות, המסר "הקמפיינים נגדי הם של שטיקים וטריקים" (כפי שהופיע על שעבר 7 ימים), משדר  פרנויה ושני הסנטימנטים האלה לא ממש חיוביים. מהצד השני, " זה צמוד" מזכיר לנו יותר מדי את ביבי וההבטחה "העיר הכי טובה לצעירים" בעייתית כי היא מוציאה מהמשוואה אנשים שאינם צעירים. מקווה שלא תשכחו את התושבים המבוגרים והקשישים. העיר צריכה להיות הכי טובה לכל תושביה.

אל תשכחו ללכת להצביע.