Supergirl

אני לא יודעת מה ההרגשה בלהיות הילדה של…איך זה מרגיש שידיים מחבקות אותי, איך זה מרגיש שחום גוף של מישהו קרוב לשלי, איך זה מרגיש שמישהו נשאר, גם כשקשה הוא נשאר אתי, לידי, איך זה מרגיש לראות מישהו בכל בוקר ולפני שאני הולכת לישון, איך זה מרגיש להסתכל למישהו בעיניים ולא לראות שם מפלצת שרוצה לפגוע בי, איך זה מרגיש להיות הילדה של… נולדתי בת, בטעות, אתה רצית בן, אחד כזה שתוכל לקחת אותו למשחקי כדורגל, שתוכל ללמד אותו להתגלח בפעם הראשונה, שתוכל ללכת כמו טווס ולהתגאות שיש לך בן, אבל במקום זה קיבלת אותי, וכעסת, כל כך כעסת שאפילו לא טרחת לבוא ולראות אותי בבית החולים. ואני, אני הרגשתי שמצפים ממני להיות מישהי אחרת אז הפכתי להיות ילדת טום בוי, ילדה שלובשת רק מכנסיים ונעלי ספורט, אחת שמטפסת על עצים, קופצת על גגות, מסתובבת רק עם בנים, מתכסחת איתם במכות, מקללת כמו נהג משאית, יורקת על אנשים שהתבלבלו וחשבו שאני ילדה רכה ותמימה, יושבת שעות מול הטלוויזיה צופה במשחקי כדורסל וכל זה רק כדי שתבחין בי…אבל בלילות, מתחת לשמיכה, הייתי מחבקת את הדובי הקרוע שלי ובוכה, בוכה כי בסך הכול רציתי להיות הילדה של…

תרדי מהעץ, ביקשת, אני יודע שאת שם. אני נהנית מזה שאתה מחפש אותי, מתה על זה שאתה דואג, והכי אני אוהבת לטלטל אותך ולבדוק אם תשבר ותעזוב. תרדי ונדבר, המשכת, אני לא הולך מפה עד שאת יורדת, אמרת, רואה אותך מתיישב מתחת לעץ על ערימת האבנים שמסביב, מדי פעם משמיע קולות של כאב, שולף אבן ועוד אבן מהתחת, ומחכה. לפעמים היית מחכה עד שהיה מחשיך ורק אז הייתי יורדת מהעץ, עם עלים דבוקים בשיער שלי, מסתכלת עליך עם צחוק בעיניים, רואה את הכאב שלך אבל אני הייתי צוחקת לך בפרצוף ובורחת, ואף פעם לא ידעתי אם תרוץ אחרי או תבחר לוותר, אבל בכל זאת הייתי לוקחת את הסיכון ובורחת לך.

אני בסך הכול רוצה שנדבר, חיכית לי בפתח הבניין בדיוק כשהגעתי מתנשפת, מקללת אותך ואת העקשנות שלך בלב שלי. את כועסת עליי? שאלת, חוסם לי את הדרך מלהיכנס לבניין ולהעלם לך במעלית, ולישון הלילה בסלון כדי שיכאב לך יותר. אני לא רוצה לדבר, הצלחתי לומר משהו, אז מה את רוצה? פחדתי להסתכל לך בעיניים ולראות את המפלצת שהייתי רואה אצלו בעיניים, תסתכלי עליי, לחשת, תאמרי לי מה את רוצה שאעשה עכשיו…תעזרי לי להבין אותך! באותו הרגע רציתי שהוא יעמוד כאן במקומך, יתעקש שאדבר, יתעקש להבין אותי, יסרב לעזוב גם כשאני ברגעים הכי קשים שלי עם עצמי, אבל אתה זה לא הוא…אני לא מתכוון לעזוב, אתה מצחיק אתה יודע?! למה? כי לא אכפת לי אם תסתלק…את סתם אומרת, חייכת ברוך, משאיר אותי מתחרפנת מזה שאני יורה בך חצים של רעל ואתה….אתה לא מתייאש…

רציתי לומר לך שאתה צריך להבין שלפעמים אני בודקת אותך, בודקת את הגבולות שלך, בעיקר בודקת את עצמי עד כמה אוכל לסמוך עליך. אני יודעת שקשה לך עם הקשיחות הזאת שאני עוטפת את עצמי כדי לא להיפגע עוד פעם ממישהו קרוב, אבל אתה צריך להבין שבשבילי מפלצות כן קיימות והחלום שלי זה להסתכל לך בעיניים ולא לראות את אותה מפלצת שהייתי רואה בעיניים שלו…

תסתכלי עליי, קטעת את המחשבות שלי בזמן שנצמדתי אליך, מובילה את היד שלך לגעת בי מתחת לגופיה הלבנה שלבשתי, מנסה להתפייס אתך בדרך שאני מכירה ויודעת הכי טוב…