מערכת הבריאות שלנו חולה ולא במקרה

מדי יום אנחנו שומעים על הצפיפות הבלתי נסבלת בבתי החולים, אך המצב לא מפתיע ולא קרה פתאום, הוא פרי הבאושים של שנים של הזנחה וחוסר תכנון לטווח הארוך

אנחנו שומעים יום יום על הצפיפות הבלתי נסבלת במחלקות הפנימיות בבתי החולים ברחבי הארץ, אבל אין כמו מראה עיניים.

כחלק מעבודתי בכנסת העשרים, ובזו שלפניה, הגעתי לבתי החולים, למוסדות המטפלים בפגועי נפש, לחדרי המיון ולמחלקות האשפוז. בשבועות האחרונים ביקרתי בבית החולים רמב"ם בחיפה ובבית החולים הילל יפה בחדרה, כאשר בבית החולים רמב"ם הייתה תפוסה של מעל 120%. כלומר, החולים נאלצו לשכב מחוץ לחדרי האשפוז. המצב שאנחנו עדים לו היום אינו גזירה משמיים ניתן וצריך לטפל בו באמצעות תוספת תקציבית ותוכניות עבודה.

בית החולים צפוף והמיטות עוברות למסדרונות (צילום: דוברות)

חשבו על הוריכם, על האנשים הקרובים לכם ביותר אשר בשעתם הקשה, שבה הם נזקקים לטיפול המסור של הצוותים הרפואיים, שהם חשופים לעיניהם של זרים. חישבו על ההמולה סביבם, תארו לעצמכם את התמונה הבאה: רגע לפני שיצאתי מבית החולים, נסגר המסדרון באופן זמני בפרגוד. סלחו לי על הפירוט הבא: הוסבר לנו שאנשי הצוות הרפואי הגיפו את הפרגוד כדי לעשות בדיקה רקטאלית בקשיש ששכב שם. את המראה הזה לא אשכח. וזה מראה שצריך להיצרב בלבו של כל אחד מאיתנו. האם כך אנו רוצים לראות את היקרים לנו מכל? איך חש אותו קשיש, שרק בד מפריד בינו לבין כל האנשים המסתובבים במחלקה? מביש ומקומם.

המצב הזה לא צריך להפתיע איש. הוא לא קרה לפתע פתאום. המצב המחפיר הזה הוא פרי הבאושים של שנים רבות של הזנחת מערכת הבריאות והרעבתה. הוסיפו לכך את העובדה שתוחלת החיים גדלה, האוכלוסייה מזדקנת, המחסור ברופאים הולך ומעמיק ולמשרד הבריאות אין אסטרטגיה לטווח ארוך.

מאחורי הפרגוד הדק מתבצעת בחולה בדיקה רקטאלית (צילום: דוברות)

כאשר היינו בממשלה, העברנו יחד עם יאיר לפיד בסוף שנת 2014 תוספת של 4 מיליארד שקלים לתקציב הבריאות, מתוכם כמיליארד שקלים לצורך קיצור התורים וזמני ההמתנה בחדרי המיון. מתוך המיליארד, 700 מיליון היו מיועדים לבסיס התקציב. כלומר, כיום היו עוד 3.5 מיליארד ₪ במערכת הבריאות.

זה לא קרה. ברגע ש'יש עתיד' יצאה מן הממשלה, לא היה מי שיאבק על התקציב והוא לא הגיע למערכת. ברור שללא תקציב אי אפשר היה גם ליישם את התכנית הכוללת 'פול טיימרים', רופאים השוהים במערכת הבריאות הציבורית כל היום ומוותרים על העבודה ברפואה הפרטית.

במצע של 'יש עתיד' אנו מתחייבים להוסיף תקציבים למערכת הבריאות. למרבה הצער, בסדר העדיפות של הממשלה כיום, תקציב הבריאות איננו עומד במקום גבוה. וכך, התורים מתארכים והציבור מוציא כסף מכיסו כדי לקבל שירותים שהיה אמור לקבל בסל השירותים הבסיסי. ומחריד לומר – שירותי הבריאות מובטחים כיום לאלה שידם משגת. ויש רבים שאינם יכולים להרשות לעצמם את "המותרות האלה".

מה עם מי שלא יכול להרשות לעצמו רפואה פרטית? (צילום: דוברות)

אך חשוב גם לציין כי לא הכל הוא עניין של תקציב. יש לייעל את המערכת ולהזכיר שחלק משמעותי ממצבה קשור גם בניהול, בקביעת סדרי עדיפויות ובתכנון לטווח ארוך. כיום, כך נראה, אין תכנון אסטרטגי ואין חשיבה וביצוע לטווח ארוך. הרושם המדכדך הוא שלמשרד הבריאות אין כרגע תכנית פעולה להתמודד עם האתגרים המשתנים במערכת, עם הזדקנות האוכלוסייה, ועם המחסור בכח האדם.

גם בבית החולים רמב"ם וגם בבית החולים הילל יפה ראינו עובדים מסורים. חולים המשבחים אותם ומבינים גם הם את מצוקתם. קרובי משפחה המלווים את יקיריהם ועומדים לעיתים יחד עם הצוותים הרפואיים חסרי אונים. מבינים כי הם עושים כול שלאל ידם – ואף מעבר לכך, כדי לטפל, להקל, לסעוד.

עובדי המחלקות הפנימיות לא שובתים, לא חוסמים ולא אלימים (צילום: דוברות)

עובדי המחלקות הפנימיות לא שובתים, לא חוסמים ולא אלימים. הם הרי לא יכולים, וראש הממשלה מתעלם ושותק, שר האוצר מתעלם ושותק. אם היה מישהו שמצבו הבריאותי נפגע אנושות מכך, אולי לא נדע. אם היו כאלו שבחרו שלא ללכת ולקבל טיפול רפואי – לא נדע. יש לנו רופאים מעולים אך כנראה שבמצב הנוכחי שנוצר במערכת זה פשוט לא מספיק.