איזו חשיבה שאם אתה רץ, אתה סוג של אדם שחוגג את כל צורות החיים הבריאים. אני לא כזה סוג של אדם, או שאני לא רצה מספיק או שאני פשוט לא מהאסכולה הנכונה. אומרים שצריך להתייחס לגוף שלך כמו מקדש. אני מתייחסת לשלי כמו פח אשפה מהיר (או טוחן אשפה…מרוב שאני טוחנת בעיקר שטויות). אני לא בקבוצת הריצה שיבולת השועל, לא שותה שייקים ירוקים 3 פעמים ביום, לא אוכלת רק חלבונים (בריאים, כמובן), לא עושה צום ניקוי (מזל שניקוי אני כן עושה), ובאופן כללי פחות מקשיבה לגוף שלי (או למישהו באופן כללי).
היה ברור שמתישהו הגוף שלי יגיד ….הללו…באמת נראה לך שככה מתייחסים אליי? והנה ככה מתיל משבר עם עוד מישהו. רק הכרזתי על הריון מרתון (הידוע בכינויו הרתון) וכבר שמירת הריון. מסתבר שבהריון כמו בהריון…חסר ברזל. מה חסר, לחתולה מתה ברוורס יש יותר ברזל ממני, מה חסר, בתוצאות בדיקות הדם היה כתוב…אין סיכוי שאת בחיים, לא להתעסק איתי, תביאי את מי שבאמת צריך לעשות בדיקות. קיצור….יש פה בעיה, מאגרים ריקים, אין ספיגה, ואין ברזל. אז…..מי שיש לו קצת ברזל – מוזמן לתרום.
אם שמירת הרתון, וקשה לרוץ בלי ברזל, יוצאים לקטנה בשקדיות….זו התקופה הכי יפה בשנה (חוץ מהקור), הירוק מזכיר שייקים ירוקים (בעייתי קצת) ושחסר ברזל, אבל מתגברים….רצים ומצלמים, הרי בגלל זה אנחנו פה.
ואי אפשר בלי התייחסות למרתון תל אביב שהיה אתמול. נכון….לא רצתי, אבל בהחלט יש לי תובנות לגבי איך מרתון נראה באימוג'יס:
#לאן_את_רצה_TantiRoza
