Rose

כשאת עומדת שם על הבמה ושרה, הנחתי בין שיניה הלבנות שושן אדום, הקול שלך נכנס לי עמוק לנשמה ומרגיע אותי, אמרתי לה, אבל היופי שלך, הפנים הלבנות והמשולמות שלך, העיניים הירוקות הענקיות שלך, שרוצות לטרוף את העולם, השפתיים האדומות והמלאות שלך… ואז עצרתי לרגע, ולקחתי נשימה עמוקה כשהבטתי בה שוכבת על הבוץ בשפת הנהר, המים מרטיבים את שיפולי השמלה השחורה שהיא לבשה, השיער שלה זוהר בגווני זהב לאור השמש, שוכבת בשלווה, בשלווה שאופיינית רק לה, היופי שלך, היופי הזה שיש לך, לחשתי לה באוזן, היופי הזה חייב למות…רוז… הוא חייב למות כל פעם מחדש!

מי הסכים לך לבוא אל מאחורי הבמה? שאלת מבוהלת, מסתירה בזריזות את הגוף הלבן שלך בשמלה המנצנצת שהתכוונת ללבוש להופעה הבאה. התכוונתי ללכת לשירותים, כחכחתי בגרון, נפעם מהמחשבה שאת בהרבה יותר יפה מקרוב, מסתכל על השיער הארוך שלך עם גווני הזהב שנשפך על הכתפיים הרחבות שלך, רוצה להתקרב אלייך יותר ולהסניף אותך לתוכי… פה זה חדר ההלבשה, אמרת, ממשיכה להסתיר את היופי האלוהי שלך עם השמלה המנצנצת, נראית מפוחדת ומוקסמת מהנוכחות שלי, אני מבקשת שתלך. בוודאי, צעדתי לאחור, ממשיך להביט בך מהופנט, בוודאי רוז.

למחרת חיכית לי מתחת לבניין בו אני מתגוררת, זה אתה… פלטתי כשנתקלתי בך בפתח דלת הבניין, זה אתה מאתמול… זכרתי אותך, נראית מאושר, היית כל כך קרוב אליי שהרגשתי אותך מסניף את ריח הבושם שלי לתוך הגוף שלך, מחדיר אותו לתוכך כמו שמחדירים סם לווריד, זה אתה החצוף…חצוף? אמרת לי בפליאה, מבחינה בהתלהבות שלך נכבית בין רגע, אני זוכרת שקראת לי רוז…אמרתי, מבחינה במבט שלך סורק את השמלה הירוקה שלבשתי…אתה גר פה באזור? הסתקרנתי, אתה רוצה חתימה? שלפתי עט ונייר לבן מהתיק, אני קצת ממהרת, התחלתי לקשקש משהו על גבי הדף, איך קוראים לך? הבטת בי עם העיניים החומות הענקיות שלך, מרגישה אותך מפוחד ומוקסם גם יחד מהנוכחות שלי…ג'וני, הצלחת לומר משהו סוף סוף, קוראים לי ג'וני…

ביום השלישי שלחתי לך זר פרחים של שושנים אדומות, יחד עם פתק לבן, מזמין אותך לארוחת ערב במסעדת דניאל היוקרתית באזור הכי רומנטי בניו יורק, מחכה בסבלנות לשיחת טלפון ממך, מסתכל על החליפה האפורה שגיהצתי במיוחד לאירוע, עם העניבה השחורה שאת כל כך אוהבת…צלצול הטלפון קטע את המחשבות שלי, עניתי, שומע את הקול העדין שלך מעבר לקו השני. ג'וני, אמרת, מרגיש את הלב שלי מזנק לגבהים, תודה על ההזמנה אבל אני מאוד עסוקה לאחרונה, נשמעת מתנצלת, אז לצערי אסרב הפעם, דמיינתי אותך יושבת על הכורסה עם השמלה השחורה שאני כל כך אוהב, ברגלים פשוקות, נושכת את השפתיים האדומות שלך במבוכה… וג'וני, המשכת לומר בדיוק לפני שניתקת את השיחה, משהו בקול שלך נשמע מפוחד ומוקסם גם יחד, אני לא אוהבת שושנים אדומות…אני לא אוהבת שושנים בכלל.

רוז אוהבת שושנים, במיוחד שושנים אדומות, אמרת בזמן שהסעת אותי לכיוון שדה התעופה, מסדרת באי נוחות את המחשוף העמוק בשמלה השחורה שלבשתי, עדיין המומה מכך שאתה צץ לי ככה פתאום בימים האחרונים…תודה על הטרמפ, גמגמתי, מרגישה מוקסמת ומפוחדת גם יחד מהנוכחות שלך, בלעדיך הייתי מאחרת לטיסה שלי, המשכתי, מנסה להיזכר האם נהר הדלאוור נמצא בדרך לשדה התעופה, לא קרה לי מקרה כזה שארבעת גלגלי הרכב שלי היו מפונצ'רים…

אבל היא זאת לא אני , פתחת את דלת המכונית והתחלת לרוץ, נהנה מהאדרנלין שהחל להתעורר לי בגוף מהמחשבה שאתפוס אותך…קוראים לי אלייזה …צעקת…אלייזה בי!