אני תמיד אוהבת לפתוח דלתות, אני הרפתקנית מטבעי ושתי התכונות האלו מזמנות לי הרבה פגישות מענינות בחיים שהובילו לקשרים, עבודות ולפעמים גם לא הובילו לשום מקום. לכן, כשעדי ברקן החמיא לי על אחת מהתמונות מהקמפיין האחרון שעשיתי והפוסט הראשון שלי בדיוק עלה לאוויר כתבתי לו כך. וכך התנהלה השיחה:
שרון: "לא יצא לי להגיד לך, אבל אם אתה צריך עזרה במאבק שאתה מוביל אני אשמח לעזור"
עדי: "היי איך שאת נראית, מעבר לכול, בטח שתוכלי".
שרון: "בדיוק היום כתבתי פוסט בסלונה שנמצא בעריכה על הנושא ופתאום ראיתי שכתבת לי : )"
עדי: "אין סתם"
שרון: "מסכימה"
יומיים מאוחר יותר, עדי ברקן יושב אצלי בבית יחד עם רן, שהציץ ונפגע ועכשיו הוא תומך נלהב באג'נדה שלו והצטרף אליו למסע. הם מספרים לי על המאבק שהם מנהלים, על המאבק שעדי מנהל כבר 14 שנה נגד אנורקסיה ועל הצעת החוק שעברה ועל הקמפיין שעומד לצאת. יומיים נוספים עוברים ואני נוסעת איתו במונית לגלריה של עמליה ארבל ושומעת את הדברים שהוא אומר. ברגע מפתיע אחד הוא מציג אותי כשותפה למאבק ואני עומדת שם, לבושה אדום, מקשיבה ואומרת לעצמי, כן אני במאבק.
אני בפנים כי ההודעות והטלפונים ממשיכים, אני מקבלת חיזוקים מהסביבה וכולם תמימי דעים לגבי מה שנכתב, מבינים שיש כאן בעיה,מתחילים להבין שאנחנו עבדים של המראה, של מה שיצרנו? אני לא חושבת שנשים וגברים כאחד אפילו מבינים מאיפה זה מגיע. את האמת אני גם לא הבנתי עד כמה התופעה עמוקה ומושרשת.
לפני כבר לא מעט שנים, אי שם בשנות השמונים, קם לו מעצב על בוקר אחד ובוחר לו דוגמנית. הוא מצלם אותה כפופה כשעצמות הגב שלה בולטות. המכירות של המעצב עולות ב-450% והוא מוכר בהצלחה רבה ברחבי העולם. באותה שנה כולם מעתיקים אותו וכולם מתחילים לצלם קולבים, כן קולבים. כי נשים הן לא, הן ללא חזה, ללא טוסיק, ללא טליה, עצמותיהן בולטות, אבל כולם מצלמים אותן כי זה מוכר. וכולן מתחילות לרצות להראות ככה. אתן יודעות על מי אני מדברת? למעצב קוראים קלווין קלין ולדוגמנית קייט מוס שלה זה אחד הקמפיינים הראשונים.
מי יכל לתאר לעצמו שההשלכות יהיו כה הרסניות? ראשית אצל הדוגמניות ובהמשך למאות מיליוני סובלים בעולם היום. כל זה עוד לפני בואה של תוכנת הפוטושופ לעולמם של הצלמים והמעצבים. על כך ארחיב בפוסטים הבאים.
מה שבטוח, המציאות מחייבת שינוי אמיתי, ואני, בלי שהתכוונתי – על הסוס, דוהרת קדימה ומבינה שאני לא עוצרת כרגע, אני לא יכולה לעצור כי ככל שיותר אנשים ישמעו על זה, יותר אנשים יבינו על מה אנחנו מדברים ומה ההשלכות ההרסניות אם לא נכריז על מלחמה ושינוי. שלום עם הפלשתינאים נראה רחוק עד בלתי אפשרי ותמיד נוכל להאשים אותם, אבל פה אנחנו יכולים להאשים רק את עצמינו.
