מה הדבר הראשון שעובר לך בראש כשאומרים את המילה פורים? בשבילי זה תמיד היה חג של שמחה בלב. מסיבות ותחפושות. האושר הזה שקשה להסביר במילים, ומורכב מרגעים קטנים של רשרוש הליכה בתחפושת מבד מבריק ומהרגשה של משהו מיוחד ואחר.
איש חכם אחד אמר שכל אחד צריך שיהיה לו משהו לעשות, מישהו לאהוב ומשהו לצפות לו. זה היה המשהו שלי לחכות לו: הכנות וחזרות להצגת פורים, ביקורים במחסן תחפושות, ארוחת בוקר משותפת עם מאכלים מיוחדים (חוץ מהביצים המצוירות. מי מצייר על ביצים בכלל? אולי בגלל זה עד היום אני לא מסוגלת להתקרב לביצים), האיפור הנוצץ, ואפילו משלוחי המנות, למרות שזו סוגיה בפני עצמה. כי כשמדברים על משלוחי מנות תמיד יש למישהו סיפור על הפעם הזו שהוא השקיע בטירוף ולא קיבל כלום.
למה מתחפשים
תחפושת היא הזדמנות להשתנות ולהפוך אותך בדקה וחצי למשהו הכי מגניב שיש. אבל היא יכולה גם להפוך כל אחד למישהו אחר, למשהו מפחיד, שצריך לנהוג איתו משנה זהירות.
תקציר הפרקים הקודמים:
* מוכרחים להיות שמח – להתחפש זה עוד אחד מהדברים שעושים להגברת אלמנט השמחה בחג. כל האמצעים כשרים.
* הפוך על הפוך – תחפושת הופכת אותנו למשהו שאנחנו לא. כמו בסיפור מגילת אסתר בו המן תכנן להרוג את כל היהודים אבל הגורל התהפך ובסוף הוא היה זה שנתלה על העץ הכי גבוה, שהיה כבר מוכן למרדכי.
* משחקים פה מחבואים – כמו שאסתר המלכה הסתירה את הזהות שלה ולא גילתה לאחשוורוש שהיא יהודייה, ככה התחפושת מסתירה את הזהות שלך.
* שק ואפר – מרדכי ששמע על הגזרה לבש שק ואפר ובעצם סוג של התחפש למתאבל.
כשאחי היה בצבא התחפשתי לחיילת. למרות שלי לא אמרו "כשאת תגדלי כבר לא יצטרכו צבא".
חתול מפלצת או ילדה יפה
פתאום בנקודה כלשהי בזמן -משהו בחג הזה התחיל להתחבר עם האפל, הלא בטוח, המסוכן.
בהיסטוריה הישראלית שלנו פורים זה לא רק כיף ותחפושות אלא גם פיגועים, וטרור, והמון פחד.
אני זוכרת איך פתאום שמענו בחדשות על פיגוע בירושלים: מחבל מתאבד התחפש לחרדי ונכנס למסיבת פורים בבית ספר כדי לפגע ולהרוג ילדים. שנים אחר כך הזהירו אותי לא לבטוח במי שאנחנו לא מזהים.
אם פעם הסכנה הכי גדולה הייתה עד כמה הבד של התחפושת עשוי מחומר דליק, כי יש נפצים ולא חסרו סיפורים מתוכניות כלבוטק על "מישהו לבש תחפושת שנדלקה תוך שניות", ברגע אחד הסכנה הזו התחלפה במשהו אחר. באנשים שמתחפשים למשהו אחר בשביל להיכנס למסיבה ולזרוע שם טרור, או מניחים מטעני נפץ דווקא ביום הזה, שאמור להיות חג של שמחה וצחוק. תחפושת היא הזדמנות להשתנות ולהפוך אותך בדקה למשהו הכי מגניב שיש. אבל היא יכולה גם להפוך כל אחד למישהו אחר, למשהו מפחיד, שצריך לנהוג איתו משנה זהירות.
אני לא שוכחת את הפעם ההיא שהתחפשתי לבדואי. זו הייתה התקופה של נסיעות לסיני אז ככה שהכל היה לי די זמין: כאפיה, גלביה וכפכפים חומים מעור עם פס אחד רחב.
ואז הגעתי למסיבה. התנתקתי פתאום מהצורך שיזהו, מהרצון הזה של פעם בשנה להשקיע ולהיות כוסית-על, להפציץ בתחפושת יקרה עם אביזרים שאף אחד לא חשב עליהם. עם התחבושת האלסטית ששמתי מתחת לגלבייה כדי שלא יזהו שאני בכלל אישה ולא גבר ועם השפם הענקי שהתחבר ישירות לאף בקליפס כזה כואב, אף אחד לא זיהה אותי. ואז פתאום ראיתי אותם: מבטים שרומזים "זה לא לעניין", ואפילו חברות טובות שאחרי כל הצחוקים, שאלו מה חשבת לעצמך. המבטים האלו של "מי זה פה פלש לנו למסיבה?".
החג הזה שאמור להיות חג של שמחה וצחוק, התחפושות שאמורות לשנות את זהותך למשהו אחר ומצחיק, יכולות להיות גם מסוכנות.
תינוקת בתחפושת ליצן
עוד זיכרון מהטרור בפורים הוא הפיגוע בבית קפה תל אביבי בצהרי פורים. בתודעה הקולקטיבית נצרבו תמונות הרס וחורבן עצום, ותצלום שאי אפשר לשכוח. התינוקת שני וינטר, בת חצי שנה, לבושה במה שנשאר מתחפושת הליצן שלה, על הידיים של השוטרת שהגיעה למקום האירוע ברגע הפיצוץ. חייה של התינוקת ניצלו בזכות אמא שלה, שבלמה בגופה את הפיצוץ ובמותה הקדישה לה את החיים.
פורים הוא גם החוויה הישראלית שנטועה עמוק בכולנו. זו שמעבירה מסר של פחד ואימה, שגרים ליד השמחה והחיוכים. ולהתחפש זה לא רק לאבד גבולות בקטע טוב, ולשמוח ולהיות קצת אחר פתאום. זה לא רק להראות רגליים גם אם זה אמצע החורף וקר עכשיו, ובכלל בנעלי ספורט כל תחפושת סקסית הופכת למגושמת קצת. להתחפש זה גם לשמור על עצמך, לפחד מהאחר, לקחת בחשבון שיש פה טשטוש גבולות. לא רק של עצמנו אלא גם של אחרים. טשטוש שיכול להביא איתו גם דברים לא טובים ושיש פה ממה להיזהר ולהישמר. ההיסטוריה של חיים במדינה הזו בנו לנו זיכרון מעורבב לחג הזה.
אז שיהיה לנו חג הכי שמח שאפשר. ותשמרו על עצמכם, עם תחפושת או בלי.
לליב