Photo is.rael: צילום, חוויה, השראה

בימים אלה נערך פסטיבל הצילום הבינלאומי במגדל עזריאלי שרונה בתל אביב. חזרתי מביקור במקום, כולל סיור מודרך, עם הרבה המלצות ובעיקר עם המון השראה ליצור

אני אפתח בווידוי: במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי, ניתן פרס מיתר למצוינות בצילום. בפסטיבל מוצגות העבודות של הפיינליסטים והזוכה מקבל תקציב לתערוכה ואת הזכות להציג בפסטיבל בשנה הבאה. השנה, לראשונה בחיי, הגשתי מועמדות לתחרות הזו, ובכלל לתחרות צילום. לאחר המתנה של כמה חודשים קיבלתי מייל מנומס שגוף העבודות שהגשתי לא נכלל בין העבודות שיוצגו בפסטיבל. פייר, התאכזבתי. אבל היה לי ברור שכשהפסטיבל יתקיים, אני בטוח אהיה שם.

עבודה של קאי לופלביין. צילום: לימור יערי
עבודה של קאי לופלביין. צילום: לימור יערי

לשמחתי, הוזמנתי דרך סלונה לסיור מודרך למספר מצומצם של בלוגריות וחברות מערכת. הסיור היה מרתק. תמיד כיף לקבל עוד מידע על הצלמים ולשמוע את הסיפורים שמאחורי התמונה או הפרויקט. מכיוון שלא לכולם ייצא לקבל סיור מודרך, בחרתי כמה תמונות/ תערוכות שאהבתי במיוחד לספר לכם עליהן ועל הסיפורים מאחוריהן.

השנה, נושא הפסטיבל שנבחר הוא "פנטזיה". כבר בכניסה מופיע מייצג וידא וארט מרשים ומהפנט של קרני ושאול, צמד בימאים ישראלים, בעל ואישה שמתגוררים בבריטניה. מדובר בקליפ שיצרו השנים לזמרת הבריטית קייטי מלואה. התעכבנו במשך דקות ארוכות על המיצג המדהים שלחלוטין מחבר לנושא הפסטיבל. אם אתם מתכננים להגיע עם הילדים לפסטיבל, קחו בחשבון שהם ישתהו שם דקות ארוכות.

עבודה של קרני ושאול. צילום: לימור יערי
עבודה של קרני ושאול. צילום: לימור יערי

משם המשכנו למיצג של האמנית האיטלקיה תרזה ג'אניקו שבו היא מרכיבה מחדש את המציאות. היא מדפיסה את מושאי הצילום שלה, מרכיבה אותם על קרטון ומייצרת דגם מיניאטורי שאותו היא מצלמת. בסיום התהליך היא משמידה את הדגם כי מבחינתה האומנות והיצירה זה הצילום ולא תהליך הבנייה שלו. ההשקעה בתהליך העבודה שלה מעוררת התפעלות.

עבודה של תרזה ג'אניקו. צילום: לימור יערי
עבודה של תרזה ג'אניקו. צילום: לימור יערי

חלק מהתערוכות המוצגות בפסטיבל נוצרו דרך שיתוף פעולה עם שגרירויות שונות שסייעו להביא אמנים מחו"ל להציג בפסטיבל. כך לדוגמה, שגרירות פולין שותפה בתערוכה של הצלם הפולני מיכאל סולרסקי. שעוסק בשינוי שמתרחש בפולין בימינו ומציג בתערוכה פרויקט צילומי של חזרה לבתי ההבראה שהיו נפוצים בתקופת השלטון הקומוניסטי במדינה. בתערוכה מוצגות תמונות יפיפיות ונוגעות ללב של אנשים בבתי ההבראה.

עבודה של מיכאל סולארסקי. צילום: לימור יערי
עבודה של מיכאל סולארסקי. צילום: לימור יערי

תערוכה נוספת היא תערוכה היסטורית שהוקמה בשיתוף שגרירות צ'כיה ועוסקת בתמונות שצולמו על ידי מספר צלמים בזמן "מהפכת הקטיפה", שהתרחשה במדינה בנובמבר 1989, מעט אחרי נפילת חומת ברלין. מטרת התערוכה לעורר מודעות למהפכה זו.
מקור השם שניתן למהפכה הוא בגלל הדרך שבה הפגינו האנשים, תחילה הסטודנטים ובהמשך עוד רבים בעם: מחאה לא אלימה מצד המפגינים שכללה שירה, הדלקת נרות, נתינת פרחים לשוטרים, שקשוק מפתחות ועוד. תוך שבועיים מפרוץ המהפכה הקומוניסטים עזבו את המדינה.

מתוך תערוכת "מהפכת הקטיפה". צילום: לימור יערי
מתוך תערוכת "מהפכת הקטיפה". צילום: לימור יערי

בתערוכה "מחכות" שהוקמה בשיתוף שגרירות ספרד מוצגים צילומים של הצלם הספרדי צ'מה סלבנס שצילם זונות בזמן הן מחכות. העבודות, שצולמו בערי חוף קטנות בספרד, צולמו מרחוק ללא אישורן וידיעתן של הנשים ומבלי שרואים את פניהן. הצלם, רואה בעבודות אלו שליחות וחשיבות פוליטית במטרה לזעזע את הממשלה ולמגר את התופעה. אך לצד זה, יש ביקורת סביב העבודות שלו ואני מודה שגם אני, למרות שאני מבינה את המטרה החשובה, הרגשתי אי נוחות מצפייה בעבודות ותחושה שנעשה פה שימוש ציני. כי בסופו של דבר, גם הוא, כמו הלקוחות של אותן הנשים, מחפיץ אותן ומנצל אותן לצרכים שלו, גם אם לא באופן הפיזי.

 

עבודה של צ'מה סלבנס. צילום: לימור יערי
עבודה של צ'מה סלבנס. צילום: לימור יערי

תערוכה מומלצת נוספת היא תערוכת המחקר "חלוצות הצילום" על נשים צלמות לאורך ההיסטוריה של המדינה, החל מ-1850. מרתק לראות כמה נשים צלמות פעלו פה לאורך הנשים וגם קצת מתסכל כי התחושה היא שהן לא קיבלו את ההכרה שהגיעה להן בתקופתן.

מתוך תערוכת "חלוצות הצילום". צילום: לימור יערי
מתוך תערוכת "חלוצות הצילום". צילום: לימור יערי

התערוכה המרכזית בפסטיבל היא של אלק סות', מעשרת הצלמים המובילים בעולם בתקופתנו. בתערוכה הנפלאה שלו "Sleeping by the Mississippi" מוצגות תמונות שצילם במהלך טיול שערך עם אשתו הטריה בזמנו (לפני כ-20 שנים) לאורך המיסיסיפי. אלכס ביקש מהמצלומים רשות לצלם אותם אך לא ביים אותם. לאחר שצילם אותם הוא ביקש מהדמות לכתוב על פתק מה החלום שלה. התמונות והחלומות הוכנסו לספר שהוציא בשם התערוכה. בנוסף לאנשים, צילם אלכס עוד אלמנטים שמעניינים אותו וחוזרים בעבודותיו כמו מיטות ומזרונים.

עבודה של אלק סות'. צילום: לימור יערי
עבודה של אלק סות'. צילום: לימור יערי

תערוכה מעניינת נוספת היא של מארק אוהרם לקלף, זוכה פרס מיתר 2018 שכחלק מזכייתו מציג בתערוכה. התערוכה היא מתוך פרויקט צילום מחקרי בהודו שבו הוא חוקר את הקשר האינטימי שקיים בין גברים בהודו שכולל הרבה מגע, וכהומוסקסואל שבן זוגו הודי ריתק אותו לתעד את ההיבט הזה של גבריות בהודו, שבה עד לא מזמן הומוסקסואליות הייתה מחוץ לחוק.

עבודה של מארק אוהרם לקלף. צילום: לימור יערי
עבודה של מארק אוהרם לקלף. צילום: לימור יערי

את הפסטיבל מארגנת עמותת Photo Is: rael שזוהי חברה ללא מטרות רווח שהוקמה בשנת 2012 ופועלת לעשייה חברתית ויצירת דיאלוג בין האמנות לקהילות השונות ברחבי הארץ.
העמותה פועלת לאורך כל השנה במספר פרויקטים, בין היתר בפעילות חברתית באמצעות שפת הצילום באמצעות מתודולגיית photo voice – תהליך של חיפוש קול לביטוי אישי באמצעות הצילום. הפעילות מתקיימת לאורך כל השנה בכ-50 קהילות בארץ ביניהן קהילות של נוער בסיכון, ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים, קשישים, מעוטים, עמותת אנוש ואחרים.

בפסטיבל קיימת תערוכה שבה מוצגות העבודות של חברי הקהילות השונות שלוקחות חלק בעשייה החברתית של העמותה. בזמן הסיור שלנו, התארחו בפסטיבל מספר קבוצות של בני נוער שלקחו חלק בעשייה. התרגשתי מאוד לראות אותם מאושרים ונרגשים למראה הצילומים שלהם בחלל התערוכה.

בנוסף מקיימת העמותה פעילויות שונות לאורך השנה כמו הוצאת משלחות של צלמים ישראלים לתערוכות בחו"ל, תחרויות צילום נושאות פרסים שעבודות הפיינסלטיים בהן גם מוצגות בפסטיבל (תערוכות מקסימות בנושא הגיל שלישי בישראל וצילום חברתי). עד כה הכרתי את פעילות העמותה רק בהיבט של פסטיבל הצילום ועכשיו גיליתי עולם שלם של עשייה בתחום הצילום ואני בטוח אעקוב מקרוב אחר הפרסומים של העמותה.

עבודה של מור אלנקווה. צילום: לימור יערי
עבודה של מור אלנקווה. צילום: לימור יערי
עבודה של מרב מרודי. צילום: לימור יערי
עבודה של מרב מרודי. צילום: לימור יערי
עבודה של דפנה טל. צילום: לימור יערי
עבודה של דפנה טל. צילום: לימור יערי

התערוכה תינעל ביום שבת הקרוב, ה-7.12.19. יש עוד הרבה אירועים שמתקיימים בימי התערוכה, כולל שיח עם יוצרים, וממש מומלץ לכם להגיע לאחד מהם.

יצאתי מהפסטיבל עם המון השראה ומוטיבציה ליצור אומנות. כבר כמה שנים שאני רק רושמת לעצמי רעיונות לגופי עבודה. אבל בין ההפקות שאני מצלמת, לקידום ולשיווק העסק הרעיונות קצת נזנחו. לכן, אני מנצלת את ההזדמנות הזו ומתחייבת שהשנה אני אוציא לפועל לפחות אחד מהם. כמו שציינתי, הנושא השנה הוא "פנטזיה". והפנטזיה שלי היא להציג בפסטיבל בשנה הבאה.

לימור יערי | צלמת אופנה ופורטרטים
לימור יערי, בת 40 מת"א, נשואה לזיו, אמא של מיקה, איתי ועלמה. צלמת אופנה ופורטרטים שמתמחה בסגנון אורבני: צילומי אווירה בלוקיישינים יפים. אשת תוכן ומנהלת פרויקטים בעברי. מגשימה את החלום לעסוק במה שעושה לי פרפרים בבטן כל בוקר מחדש.