שקופים_ברשת_NO_FILTER
הם נמצאים שם כל היום, בתוך ים של מסרים שמתחלפים ומתעדכנים בקצב מסחרר.
הם נטמעים בתוך ההמון הזה ומנסים להתבלט, הם שקופים שם, בקושי אפשר להבחין בהם
כדי להיות בולטים הם הולכים לקיצוניות, ומתרחקים מהמציאות ומהאמת.
אבל המציאות והאמת נוכחים בתוכם, בקירבם ושום קיר לא מפריד שם את התחושות הקשות שהם מדחיקים לתוך עצמם.
רגשות של כאב, צער, קנאה, תסכול, כישלון, העדר ערך.
כל התחושות האלו נכתבות כאן מתוך תסכול שלי כמאמנת מתבגרות שאלו הקולות והתחושות שעולות אצלי בקליניקה.
בתוך החדר אצלי כשיש חיסיון מוחלט, המון הקשבה והעדר שיפוט מתחילות להיסדק החומות
חומות שהן בנו לעצמן כדי להגן על עצמן מפני עצמן ומפני הסביבה.
שם בתוך החדר יש אמת ומציאות, שם יש אותנטיות ואפשרות לשתף ולקבל כוח
זה לא קורה ברשת, ברשת נמצא אובייקט שהוא מנותק ממישהו אמיתי שקיים ומרגיש אחרת לגמרי ממה שעולה לרשת.
כשאנחנו היינו ילדים המסרים היו ברורים, פשוטים ובעיקר קבועים, היום זה כמו בTIME Square – לטבוע בתוך ים
הם מנסים להחזיק את הראש מעל פני המים, הם מוכנים לעשות הכל עדי שיהיה עליהם BOLD ויראו אותם.
אם הם לא שם הם לא קיימים (מנותק מהמציאות)
פעם המסרים היו נראים כך:
אוסף פרטי
היום, האתגר קשה יותר
תמונה: אתר פיקסביי
בסופו של יום התפקיד ההורי במהות שלו הוא סוציאליזציה – חברות
חיבור של הילד למציאות, לחוקי העולם, למנהגים, ולאורך חיים
בדר"כ יש לנו כמה ערכים מובילים שהם אמורים להיות סוג של מסגרת שלאורה גדלים
אז בואו נדבר רגע בואו על כנות, יושרה פנימית ואמת.
מונחים כל כך בסיסיים שאם אני אשאל כל הורה כמה הם חשובים לו כערכים מובילים בגידול ילדיו
אני בטוחה שמרבית ההורים יאמצו את הערכים האלו באופן מוחלט.
כמה אנחנו מיצרים עבורם מודל לערכים האלו?
כמה באמת הערכים האלו באים לידי ביטוי בחינוך שלנו, במודל שלנו ובמציאות החיים?
בהרצאה שהשתתפתי בה על הרשתות החברתיות ציטט המרצה שהתפקיד של הרשת הפך מפלטפורמה שמאפשרת
לראות_מה_עינינים ?
לפלטפורמה שמאפשרת
לשכוח_מה_העניינים ?
מתוך ערכת הקלפים – "עלמה רגשות מאופרים"- אמנית האיפור Evelyn Gonzalez
לכן, המציאות המדומה והמבוימת תופסת תאוצה ברשת.
כולם מרגישים מצוין, נראים אש, מצליחים, עסוקים, עושים כסף, מטיילים ובעיקר חיים_בסרט.
אז אם רצינו לשכוח_מה_עניינים?
קיבלנו תוצאה הפוכה, שבה הילדים ברשת עסוקים בלהדביק את הפער, בתחרות מטורפת, בהשוואתיות ובקנאה.
למרות צילומי הSELFI הרבים, הם לא רואים את עצמם בתמונה,
מה שמצטלם שם זה אובייקט זה מה ולא מי?
הם_שכחו_מי_הם ?
מה יש בהם ?, הם לא רואים במה הם טובים, במה הם מצליחים ומה הכוחות/החוזקות שלהם?
הם רואים רק את האחר ובעיקר את "האין"
תראו את אסי עזר דמות שאני מאוד אוהבת, אפילו מעריצה, משקף ברשת מצב של מצוקה
מצב של מה_עינינים_אמיתי.
כולנו בני אנוש, חווים חוויות טובות לצד קשות
חוויות מאתגרות שבאמצעותן אנחנו מתעצבים ולמדים על עצמנו
מתחזקים , מתחשלים וממשיכים הלאה.
מנעד הרגש הצטמצמם לשחור או לבן
מסכן או מאושר, טרגדיה או אופוריה
החיים האמתיים נמצאים בטווח האפור, במקום הסביר, המאפשר.
בואו נביא את הרשת למציאות_אמת, לאותנטיות ולכנות ויושרה.
מתוך ערכת הקלפים "עלמה רגשות מאופרים" – אמנית האיפור Nika Hauptman
בואו נוביל שינוי עבור היקרים שלנו (וגם עבורנו)
אנחנו מקדשים את השיפוטיות, זה בגנים שלנו
"אל תיהיה סיסי", "לא קרה כלום", "אסור לקנא"
כל אלו משפטים שאנחנו מספרים לילדים שלנו, וזה חלק מתהליך הלמידה והחברות לחיים
הם לומדים שרגש כואב, עצוב, קשה אין לו מקום, שמיד צריך לטאטא את זה ולהמשיך הלאה.
הבעיה שזה נשאר תקוע, מודחק. ושם בפנים זה מעלה פיטריות ועובש והופך לפצצה
כל פצצה מתפוצצת בסוף, השאלה היא מתי ובאיזו עצמה.
בואו נפנה מקום לכל טווח הרגשות
בואו ניקח אחריות ונאפשר אמת ומציאות ברשת
הרשת היא כלי מרכזי ומוביל בקרבם
בואו נשפיע שם
מצטרפים אלי ?
תכתבו לי תגובה באתר שלי פה