התפרסם לראשונה בדף הפייבסוק של ליהיא לפיד
פיטרו אותי.
אחרי 15 שנה פיטרו אותי מ״ידיעות אחרונות״. בשיחת טלפון.
בגלל בעלי.
״נו, מתי כבר תחזרי לכתוב לנו?!״ שאלה אותי בחיוך גדול אישה נחמדה שאני לא מכירה, רגע אחרי שסגרתי את הטלפון שתפס אותי באמצע הרחוב. ״אני לא חוזרת. הרגע פוטרתי״ אמרתי לה המומה, ״את האדם הראשון שאני מדברת איתו על זה״.
והיא, מתוקה, ראתה את ההלם על פני וחיבקה אותי.
רגע קודם אמרתי לעורכת שלי שאני לא מאמינה שהיא מפטרת אותי. והעורכת אמרה ״את לא חושבת שזה בעייתי שתחזרי לכתוב בעיתון?״
וחשבתי על כל הדברים שכתבתי עליהם במדור שלי. על ההורים שלי ועל הילדים שלי, על חגים, על החברות הקרובות שלי, על החברות שהיו לי פעם והחיים הרחיקו ועדיין הן בלב שלי ואני יודעת שאני בשלהן. וכן , גם על המתכונים
לא, אני לא חושבת שזה בעייתי שאני כותבת מדור אישי נשי בעיתון – גם אם בעלי פוליטיקאי.
ואני בעיקר לא חושבת שבשנת 2019 במדינת ישראל אפשר לפטר אדם בגלל העבודה של בן זוגו.
לא מעט פעמים צינזרתי את עצמי בעיתון. תמיד מחקתי כל מה שביקשו בלי שום ויכוח – רק שהכל יהיה בסדר. שאף אחד לא יגיד כלום.
לא העלו את שכרי 15 שנה – כדי שלא יגידו.
לא הזיזו אותי מהמקומונים כדי שלא יגידו.
אז הנה – עכשיו פיטרו אותי כדי שלא יגידו.
ואני לא אשתוק.
אני גאה להיות אישתו של יאיר, אבל אני לא רק אישתו. אני גם אני.
אני אישה עובדת.
נתתי את הנשמה כשכתבתי, הייתי נאמנה רק לקוראים, חשפתי במדור את הרגשות והמחשבות שלי, הקפדתי על כל אות, בדקתי עובדות, צילמתי את התמונות שהתפרסמו בו, עניתי לכל מייל ולכל מכתב שקיבלתי מהקוראות (והקוראים שלי).
ועכשיו פיטרו אותי רק בגלל בעלי.
אני אסתדר. יהיה בסדר.
יש דברים יותר חשובים- ליבי עם המשפחות בדרום שעברו עכשיו סיוט מטורף, ובזמן שמנסים להבין איך אוספים את השברים מתברר ששלושה מפעלים נמצאים בסכנת סגירה ועובדיהם בסכנת אבטלה.
זה הרבה יותר חשוב.
ועדיין- מול השתקה צריך להילחם.
לא ניתן להשתיק נשים בגלל הלבוש שלהן, כיסוי הראש שלהן או העובדה שיש להן דעות.
ואני לא אשתוק על זה שמישהו חושב שזה נכון להשתיק אישה בגלל בעלה.
הגזמתם!