עכשיו את נוסעת להודו. פעם נהגתי לומר שאני הישראלית היחידה שאני מכירה שעוד לא הייתה בהודו….אז הנה כמה אינסייטס בשבילך:
- גואה זה לא באמת בהודו.
- סארי אולי נראה בגד-צנוע אבל אפילו הזונות לובשות את זה.
- קרד זה בעצם יוגורט, ואפילו די טעים.
- הודים מאמינים שליידי-בויז מביאים מזל רע אם לא נותנים להם כסף. את לא צריכה לתת להם כלום אבל אל תנסי להיות נחמדה ו/או לצלם אותם/ן.
- קחי מעיל יהיה לך קר.במיוחד ברכבת, בקרונות של ה AC. ואל תזמיני אף פעם את הסליפר האמצעי.
- וקרם הגנה. האחרונים שקנו קרם הודי במסווה של קרם הגנה סיימו עם כוויות דרגה שלוש.
- וגם טמפונים, כדאי. תאמיני לבנות שאומרות לך שאין למצוא את זה שם.
- חיוך תמיד פותר הכל. לפעמים.
- אם הודים מנסים להגיד לך מה לעשות, את חייבת להגיד להם בחזרה מה הם צריכים לעשות (-זיכרי זאת למשל שמנסים להחליף לך את המקום ברכבת או להזמין במקומך את האוכל).
- באוטובוס את תמיד יכולה להצביע על המושב שלידך ולומר Girls only. ההודיות עושות את זה כל הזמן, אין סיבה שזה לא יעבוד גם בשבילך.
- בערים הגדולות במיוחד את יכולה לומר sorry, no Hinglish. זה עוזר כשאת קולטת שההודי הנחמד שהראה לך את הדרך לרכבת הולך לידך חצי שעה וכבר שאל איך קוראים לסבתא שלך.
- אוטובוס סליפר מכיל בתוכו את השורש סליפ במקרה לגמרי. עוד לא פגשתי מישהו שבאמת נרדם שם.
- הכיני מראש תשובות לכל השאלות:
את בטיול של אחרי צבא? מאיפה את בארץ? מה המוצא שלך?
?are you traveling alone
?what is your good name
what is your father/mother/sister/brother's name?
what is your country?
who is your God?
what you want…..?
ולבסוף, ההבדל העיקרי בינינו לבין ההודים זה שהם נשארים שם. אנחנו בסוף חוזרים הבייתה. זיכרי את זה תמיד.
ואנא ממך תביאי לי לאדו (כי אני הלא-הודית היחידה שאוהבת את הדבר האיום הזה).