מאת: עדי יחזקאלי
אני צמחונית מילדות (מגיל 6), וכבר אז הבנתי שחיות מלטפים ולא אוכלים. לפני שש שנים, פחות או יותר לקראת הלידה של ילדי השני, קיבלתי החלטה להוריד גם חלב וביצים מהתפריט, הרבה בהשפעה של גרי יורובסקי שבתקופה הזו ההרצאה שלו בנושא טבעונות תפסה פופולאריות ותאוצה בקרב שוחרי האכילה הצמחונית.
ההחלטה הזו שמה בפני דילמה אמיתית. היה ברור שאנחנו עוברים, כמשפחה, לתזונה מחמירה והיה לי חשוב שהילדים שלי לא יפגעו מכך וימשיכו לצרוך את כל אבות המזון הנדרשים. אני מניחה שכבר אז שמתי לב שקיים פער גדול בתחום הגבינות הטבעוניות, הגבינות שהיו אז בשוק היו יחסית נחותות מבחינה תזונאית ומבוססות בעיקר על שומנים ועמילנים.
הגבינות הבריאות שהתחלנו לפתח בבית היוו את הבסיס להקמת העסק הראשון שלי, טבע האדם. ההתחלה הייתה צנועה מאוד. את הגבינות הכנו במטבח הביתי והפצנו אותם לבד בארגזי קירור ברכב המקרטע שלנו אבל לאט לאט הלקוחות שלנו התאהבו בגבינות שלנו וטבע האדם הפכה לחברה מוערכת ומוכרת בשוק המוצרים הטבעוניים.
וכך היה שלאחר שנתיים של עבודה קשה במטבח הביתי שלנו בתל אביב החלטנו שהגיע הזמן לעלות מדרגה. עברנו לייצר במפעל גדול בעטרות, ולעבוד עם מפיץ גדול שבעזרתו הצלחנו להגיע לבערך 300 נקודות מכירה בכל הארץ, ובכלל זה לעשרות מטבחים תעשייתיים. הגאווה הגדולה שלנו היא בייצור של הקוטג' הטבעוני הראשון בארץ (מוצר שאפילו רשמנו כפטנט) והינו הראשונים לייצר גבינות טבעוניות בשלות (רוקפור וקממבר).
שמנו לעצמינו מטרה להמשיך ולחדש כל הזמן והקפדנו לצאת עם מוצר חדש לשוק כל כמה חודשים- גבינות צ'דר, שמנת לבישול והקצפה, גבינה צפתית ועוד ועוד. כל זאת מתוך מטרה שהמוצרים שלנו יתרמו את תרומתם להקטנת השימוש במוצרים מן החי בתעשיית המזון. אני חושבת שההצלחה של טבע האדם נתנה לנו את הדחיפה לחפש אפיקים חדשים שבהם ניתן להשפיע על תעשיית המזון על ידי צמצום צריכת המוצרים מן החי.
אחד מחומרי הגלם מהחי שבאופן מסורתי מהווים חלק נכבד בתעשיית המזון העולמית היא ביצי תרנגולות וחומרי הגלם המופקים מהם. בכל יום מיליוני ביצים ברחבי העולם מופנים לתעשייה זו, דבר שגוזר את הצורך בקיום חקלאות אכזרית של מטילות והרג של מיליארדי תרנגולים זכרים בכל שנה. וכך, החלטנו לצאת לפיתוח של תחום חדש- מציאת תחליף צמחי לחומר הגלם העיקרי המופק מן הביצים, חלבון הביצה (אלבומין). חלבון ביצה נמצא באין ספור מוצרים, ותחליף שלו יכול לאפשר לחברות המזון הגדולות להצטרף למגמה המעודדת מעבר לתחליפים מן הצומח (במקום תחליפים מעולם החי). כך, נוכל לצמצם את הסבל של בעלי החיים, לתרום לאיכות הסביבה, ולהציע מזון בריא יותר.
לאחר כשנה של ניסיונות וכישלונות הצלחנו ויצרנו את התחליף הצמחי לחלבון הביצה. היות ושוק החלבון כיום עומד על כמעט 6 מיליארד דולר בשנה, הבנתי שיש לנו ביד מוצר עם פוטנציאל כלכלי גדול. אבל ניסויים לחוד וייצור מסחרי לחוד. היה ברור לי שעל מנת לייצר את השינוי שאני רוצה ולצאת לשוק עם המוצר החדש אני זקוקה לפלטפורמה שתתן לי את התשתית הכלכלית, העסקית והמקצועית שאני צריכה.
וכך, וגמרי במקרה נחשפתי לתחרות Women of AgriFood Nation דרך האינטרנט. למען האמת, כשראיתי את רשימת הפרויקטים מהמדהימים המתמודדים לא האמנתי שיש לי הרבה סיכוי, אבל הגשתי מועמדות בכל זאת. התחרות שהייתה ביוזמה ובליווי של מרכז פרס לשלום נתנה לי בדיוק מה שאני צריכה- זה מקום שמעודד חדשנות ויצירתיות, מקום שמאמין בתיקון עולם. קיבלנו, אני שאר המתמודדות שעלו לגמר, מעטפת מקצועית וליווי מלא- נפגשנו עם שורה של אנשי מקצוע בנושאים שונים כמו בניית תכנית עסקית ותוכנית אסטרטגית, עמידה מול קהל, רישום פטנט וכו'.
אותם אנשי מקצוע שליוו וחנכו אותי הראו שהם מאמינים בי ובשאר המתמודדות, לא ויתרו לנו ותרגלו אותנו שוב ושוב (ושוב…) את הצגת הפרויקט, עזרו לנו לחדד את המסרים והביאו אותנו להיות מוכנות ליום התחרות. כך, ניתנה לנו הזדמנות אמיתית להתמודד כשוות בין שווים בתחום שמזוהה בעיקר עם גברים. וכמובן, שהזכייה בתחרות הביאה עימה גם את התשתית הכלכלית לה אני זקוקה על מנת להוציא את הפרויקט שלי מן הכוח אל הפועל.
הזכייה הביאה עימה, מלבד הכסף (השקעה של כ-200 אלף דולר) לחשיפה בפני קהילת הפודטק בארץ. לאחר התחרות קבלתי עשרות טלפונים ומיילים שהציעו לי עזרה בגיוס הכספים עבור פיתוח המוצר, וכן הצעות להצטרף ליוזמות שונות. כמו גם פניות מחברות ענק, שאולי יבשילו לעסק משותף.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו ולהגיד שוב תודה גדולה לתחרות ה-Women of AgriFood Nation ולשתי הנשים המדהימות העומדות מאחוריה יחד עם מרכז פרס לשלום וחדשנות. דר' לי רכט שותפה ב-Recht Capital ומייעצת לחברות מזון על חדשנות וקיימות וכרמית אורון מייסדת משותפת ומנכ"לית מרכז החדשנות ACT, העוסק בחדשנות טכנולוגית בפודטק ובחיבור שלה לקולינריה. כל עוד נדרשת תחרות נפרדת לנשים על מנת שתינתן לנו להשתלב בשוק הפודטק (ובשווקים אחרים), סימן שהדרך עוד ארוכה.
אבל היום הזה בוא יבוא. כי כך צריך להיות. כי אנחנו יכולות.