מדברים בשפה אחרת

לומדים חדש – לומדים אחרת…."הולכים אל ה-לא נודע…….מנסה להבין אותך, את החברות הזו ולא ממש מצליחה…..שפה אחרת? אולי מישהו יכול ללמד אותי את השפה החדשה הזו?
מישהו מכיר את החדש והאחר ? אני בטוחה שאתה לא פחות טוב – רק טוב מסוג אחר….

היית  איתי לכל אורך הדרך. כל המסלול הארוך והמייגע….. חיבקת ואהבת ברגישות שאין לה קץ. נשמת את הכאב שלי והסתכלת לי בעינייים, קצת דומע. ידעתי שאתה כאן איתי – לא הולך לשום מקום. באת מהעבודה הרוס מעייפות , אבל רצית לבוא. בחרת להיות כאן.
אז מה יהיה עכשיו תגיד לי? מה יהיה? יש שעות וימים שאני כל-כך מרגישה ששנינו (אתה ואני) צריכים לעשות ריסט על כל הקשר הזה ביננו ולהתחיל מהתחלה. יש לי הרגשה לעיתים  שאתה כבר כל-כך מכיר אותי ואת המטענים שאני נושאת ואני גם קצת מכירה אותך (עניין של שנים) ויכולה לפעמים לזהות איך תגיב – אנחנו נורא צפויים אחד לשני ולפעמים ממהרים להכנס למקום של מגננה עוד לפני שמי מאתנו הגיב בכעס או בכלל חשב להגיב.
הולכים לשני כיוונים
אני לא מצליחה להבהיר את עצמי אפילו לעצמי…. בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני יכולה לדבר איתך רק בשפה אחרת, לא יודעת איזו. כאילו לחסוך את הדיאלוג כי אי  אפשר לקיים אותו. לפעמים אני רוצה שתדבר אליי, תדבר בשפה אחרת, אבל תדבר.
אני לא מכירה אותך שותק. כשאני שואלת אותך אתה אומר במין הבעה בלתי -ברורה שאתה לא שותק  ואומר שאנחנו חברים כמו תמיד. אני מאמינה לך. אתה מוזר לי – אתה מקיים סוג של דיאלוג כאילו בשפה אחרת – אני לא מכירה את השפה החדשה הזו, אולי היא באמת אחרת. לא יודעת באמת מה לעשות – עומדת די חסרת אונים ואובדת עצות.
אני לא מצליחה להבין למה לקחת צעד אחורה ואתה גם אומר שלא עשית את זה ואולי אתה באמת  צודק – רק שאתה אומר את זה בשפה שאני לא מבינה. אולי השתיקה שלך אומרת את זה.  אבל אנחנו הרי חברים ואתה אומר את זה כל פעם מחדש. אני לא מבינה את זה מותק , בחיי אלוהים.
אני מרגישה כאילו אנחנו עומדים בשני קצוות של גשר ובאמצע יש תהום. אני לא מצליחה להעביר אליייך את התחושות שלי, את הפחדים, התיסכולים והעייפות מהמקום שאני נמצאת. אבל אני יודעת למה זה קורה לי. אני העמסתי עלייך כל -כך הרבה בתקופה של השנתיים (בערך) האינטנסיביות  האחרונות.
אני מרגישה שעמוק בלב אולי איזו מריבה תפוצץ  את הבלון הזה ששנינו נמצאים בפנים ותתן לנהר הרגשות הזה לצאת ולהפגש. נכון, אולי זה לא נעים ולא כייפי – אבל אנחנו צריכים (אני צריכה) כנראה ללמוד לדבר אתך אהבה בשפה אחרת. מוזר, לא?
shutterstock_67108108
תסתכל לי בעיניים ותגיד לי מה קורה לך. מה קורה בינך וביני. יש בכלל דבר כזה? קשה לך? אני יכולה להבין, אתה צריך /רוצה פסק – זמן מהחברות הזו? אני גם יכולה להבין. אבל תגיד לי, אתה חבר שלי, אתה הכי אחי שיכול להיות מיליון שנה בערך, אתה עשית איתי מבחירה (לא ביקשתי) את כל המסלול, אז מה קורה?
אני לא כועסת עלייך – כי אין לי על מה, אני לא מבינה, פשוט לא מבינה. פשוט התחלנו לדבר בשפות אחרות. אני שואלת אותך ואתה עונה: אתה עונה בחברות, באהבה, בכייף ומבחינתך "הכל בסדר" , מבחינתי – שום דבר לא בסדר. אנחנו יכולים  ה-כ-ל  ומי שמכיר / לא מכיר אותנו לא ירגיש בהבדל, אבל אני מרגישה שאני מדברת שפה אחרת ממך לגמרי ואתה לא מבין מה אני בעצם רוצה או מה אני לא מבינה.
היום יום ההולדת שלך  חבר מדהים שלי, איש יקר עם נשמה שלפעמים אי אפשר לתרגם אותה ולפעמים אני מרגישה שאני רוצה לעטוף אותה. בחיי אלוהים שאם לא אתה – לא הייתי במקום שבו אני נמצאת, אני כ"כ לא מבינה מה קרה או מה והלוואי שהכל טוב ופשוט בחרת להעלם, היית צריך את עצמך בשבילך, לאהוב אותך בשביל עצמך ולא בגלל דברים אחרים.
נוף חצוי
את החיבוק והאיחולים  אני אשאיר למקום אחר ולזמן אחר. באשר הינך – אני רוצה רק שתדע שאני מחבקת ואוהבת אותך.
 
צילום: shutterstock