Home Sweet Home

כשחזרנו הביתה עם הגדולה, הסתכלנו אחד על השני ולא ידענו מה אנחנו אמורים לעשות עם "הדבר הזה". עכשיו יש קטנה חדשה ועוד שניים גדולים שנוספו למשוואה… אבל עכשיו אני יודעת!

בחורה עם מחשב נייד

בשעה טובה השתחררנו מבית החולים. בדרך הביתה חשבתי על שלושה דברים –

הראשון, על המפגש עם הגדולים. גם שלי וגם של גיל. החלטתי שאני אאסוף אותם מבית הספר והגן וציפיתי לאחה"צ משותף של כל המשפחה במתכונת החדשה.

השני, ידעתי שאני צריכה להכניס את גיל לשגרת הבית, אבל בהמשך להתנהלות שלי בבית החולים, לעשות את זה בהדרגה, מתוך מקום בטוח ומוכר ותוך כדי קצת חוויות "רחמיות".

והשלישי, אני חייבת מקלחת טובה! כזאת שתרענן אותי ותוריד מעליי את אוירת בית החולים. איך אומרים- "אמא טובה, היא אמא שטוב לה?" יפה, תנו לי רבע שעה וקבלו אמא טובה!

הגענו הביתה בסביבות שלוש בצהריים. גיל, עוד לא בת יומיים, הושקעה אחר כבוד בתוך הפוף. אותו פוף שנמצא באותו מקום בבית כבר 4.5 שנים, מאז שאחיה נולד. מה יותר טוב מזה? שוכבת לה שוב מעורסלת בתנוחה העוברית המוכרת לה כל כך, עטופה וחווה מגע ברוב חלקי גופה. אני תמיד אומרת שאם יש אביזר לתינוקות שמצדיק כל שקל וכל ס"מ מרובע שהוא תופס בבית – זה הפוף. פשוט אביזר קסם, מגיל לידה (תומך התפתחותית, עוזר במניעת גזים, מסייע בהקניית הרגלי שינה ועוד) והלאה. גיל עדיין לא יודעת, אבל הוא הולך להיות אחד החברים הטובים שלה…

1

גיל בת פחות מיומיים מעורסלת בפוף

ואכן, גיל היתה נינוחה ורגועה, ללא כל מאמץ מיוחד מצידנו.

זה איפשר לי לממש את המקלחת המיוחלת! איזה כייף!

לאחר המקלחת גיל נשארה עם אבא, ומכיוון שכמו רוב התינוקות בגילה היא יונקת פחות או יותר כל 3 שעות, היתה לי עוד שעה עד להנקה הבאה והלכתי לאסוף את הגדולים. כן, הלכתי ברגל, פחות מיומיים אחרי הלידה. אמנם לא מרחק גדול אבל לאט ובטוח, עם בקבוק מים ביד. נהנתי לצאת החוצה לכמה רגעים, נהנתי לזוז קצת, מה גם שהנעה אפילו מינימלית של הגוף לאחר הלידה משפרת את ההחלמה שלו. מעבר לכך, זה היה שווה את ה"הפתעה" לילדים ואת ההתרגשות לקראת מה, או יותר נכון לקראת מי, שמחכה להם בבית.

הגענו הביתה והם ראו את גיל. אצל הגדולה נרשמה התלהבות שיא, אצל הגדול-הבינוני? יותר "שלום-שלום". נו, גבר…

2

מפגש אחיות

לאורך אחר הצהריים הם ראו לראשונה איך אני מניקה, איך מחליפים לגיל חיתול, התחילו להבין לאט לאט לאן מנשבות הרוחות וכל דבר גדול או קטן הלהיב אותם. נו טוב, את הגדולה יותר.

בתור אחת שדוגלת ביכולת האמא "לשחרר" וביכולת של התינוק להיות בידיים של אחרים, הגדולה גם זכתה להחזיק אותה ולקבל מאמא הדרכה אישית על איך מערסלים נכון (זוכרים? ראש בגובה של הרגליים, שתי הידיים מול בית החזה והחזקה בטוחה ורפה).

מכיוון שגיל זקוקה גם לקצת תנועה וקול מונוטוני, ישבתי איתה על הכדור פיזיו' כשהגדולה מהצד משמיעה קולות של "אהההה…." ע"פ הנחייתי כמובן. בהמשך רקדנו קצת שלושתינו לצלילי השיר האהוב כרגע על הגדולה – "לעוף" של הראל סקעת.

כך כל אחת קיבלה את מה שהיא צריכה – גיל המשיכה לקבל חוויות רחמיות של תנועה, מגע, וקולות מונוטוניים ולהיחשף לעולם החדש ולגירויים החדשים מתוך מקום מוכר; מור נהנתה מה"צעצוע" החדש, וכל החוויות החדשות שמגיעות איתו וגם שמעה שוב את השיר של הראל סקעת… שתיהן ביחד נהנו מ"זמן אמא". מה רע?

והגדול-הבינוני? הוא בא מדי פעם לבדוק מה קורה…

לקראת ערב, שוב משהו חדש – "טקס שינה" לגיל. כן, אני עושה טקס שינה מהיום הראשון. ארחיב על כך בהמשך, אבל בקצרה – מניסיוני, יש לזה חשיבות והשפעה מצויינת גם על התינוק עצמו והרגלי סדר היום והשינה שלו שיווצרו בהדרגה, וגם על ההתנהלות של שאר הבית – על אחת כמה וכמה כשיש ילדים נוספים.

גם פה נרשמה התלהבות מכל "הדברים החדשים" – המסאג' שעושים לגיל לפני המקלחת (שניהם שמחו לגלות שכל אחד מהם זכה גם הוא לפינוק שכזה על בסיס יומיומי כשהוא היה תינוק), המקלחת באמבטיה הקטנה כשגיל צפה על הידיים שלי רגועה לחלוטין, ההלבשה לאחר מכן כשהם בוחרים מה גיל תלבש, והכי כייף – סירוק השיער, שהפך מאז לנחלתה הבלעדית של הגדולה.

3

אחרי המקלחת הראשונה

בסוף, כולם אמרו "לילה טוב" לגיל ונכנסתי להניק אותה בחדר שלנו שהיה חשוך ברובו. מכיוון שאין צורך לשמור על "דממת אלחוט" (גם לא ממש ניתן) וחשוב שגיל תדע להירגע ולהירדם גם כשיש קולות מסביב, הגדולים למדו שעכשיו בניגוד ללפני שעה, אפשר לדבר אבל פחות וקצת יותר בשקט.

בזמן ההנקה הם אכלו ארוחת ערב בעצמם, ורגע לפני המקלחות שלהם כשגיל כבר הועברה לשינה בעריסה, מור שרה לה שיר ערש. גיל נרדמה מיד…

4

לילה טוב גיל!

כך הסתיים לו היום הראשון של העידן החדש בבית משפחת ברק.

אז מה היה לנו?

אחה"צ משותף במתכונת חדשה תוך כדי מתן תשומת לב ושיתוף הגדולים, היה? היה!

הכנסה הדרגתית של גיל לשגרת הבית מתוך מקום בטוח ומוכר ושמירה על חוויות רחמיות, היתה? היתה!

מקלחת לאמא, היתה? בטח שהיתה! ואפילו עוד אחת בערב…

לא רע ליום אחד, נכון? עכשיו אפשר בהחלט ללכת לישון!

נתראה עוד 3 שעות…

יש לך שאלות? רוצה לשתף או להוסיף מניסיונך?

אני פה: balitay@gmail.com 052-3829914

ענבל ברק-לוגו 10-10

הדרכה לאחר לידה | אבחון וייעוץ התפתחותי | סדנאות התפתחות תינוקות | חוגי תנועה לילדים

ענבל ברק
אני ענבל, אמא של מור, פז וגיל. מומחית להתפתחות תינוקות ופעוטות. כשמור ביתי הגדולה נולדה, הייתי "אמא רגילה" – עשיתי הרבה טעויות נפוצות וגם כמה דברים נכונים. 7 שנים לאחר מכן, ומאות אימהות אותן ליוויתי והדרכתי החל משבועות ספורים לאחר לידתן, ילדתי את ביתי השלישית - גיל. אומרים שגיל ידעה למי להיוולד כי יש לי את הכלים, הידע, והביטחון ובטח אני תמיד אדע מה צריך לעשות. כך נולד היומן האישי-מקצועי שמתאר את הדרך שלנו: סיטואציות שונות מחיי היומיום של גיל ושלי (שבטוח תוכלו להזדהות איתן), כדי שכל אחת מכן תוכל באמצעות מספר כלים פשוטים וידע בסיסי שיקנו לה הרבה ביטחון, לדעת גם כן מה צריך לעשות בכל רגע. מקווה שאעזור ולו במעט. מוזמנות להצטרף אלינו למסע!