לפני 8 שנים כתבתי בלוג על בניית הבית שלי. אני אוהבת את הבלוג הזה, הוא עדות לתקופה מורכבת ומרגשת של אדריכלית שבונה את ביתה ואני חוזרת אליו וקוראת אותו מדי פעם.
בניית הבית הסתיימה מזמן אבל הבלוג נשאר פתוח ולא המשכתי לכתוב בו גם כשהבניה כבר הסתיימה. זה כנראה לא מקרי כי מאז סיום הבניה הבית לא מפסיק להשתנות: אימצנו את ננה הכלבה שלנו, נולדה לי עוד ילדה לבית החדש הזה, בן זוגי יצא לעצמאות וכולנו גדלים ומתבגרים עם הזמן.
הבלוג הזה מתחיל כתרגיל בקורס דיגיטליות בעסקים והוא מאפשר לי לחזור לעולם הבלוגים העמוס מאליו. מה כבר יש לעוד מעצבת פנים לספר? בטח יש עוד אלפי מעצבות פנים מקסימות, מקצועיות ושירותיות בדיוק כמוני. אז נכון שאני מתמחה בחללים מסחריים ואפשר להציץ בתיק העבודות שלי באתר אבל מה מייחד אותי באמת משאר המעצבות שם בחוץ? החלטתי להזמין אתכם להכיר עוד כמה צדדים שלי ולהוכיח שאין סיכוי שיש עוד מעצבת פנים כמוני.
אני חולת ספורט. זה אומר שאני צופה בליגת האלופות בכדורגל, בהפועל ירושלים בכדורסל, בגרנד סלאמים של טניס, אולימפיאדה, מונדיאל, יורו וכל מקצועות השחיה כולל שחיה אומנותית וקפיצות למים. זה מגיע מהבית שלי ובמיוחד מאבא שלי שצפה בכל שידורי הספורט האפשריים בימים שבהם היה רק ערוץ אחד בטלויזיה. אני לגמרי מורישה את זה לשתי הבנות שלי בזמן שללמד את בעלי מה זה נבדל כבר די ויתרתי.
פיתחתי התמכרות קשה ליוגה לפני שלוש שנים. זה התחיל בשיעור ניסיון ליד הבית והתגבש לקבוצת יוגה מתקדמת עם מורה קשוחה שמחזירה אותי לטירונות כל שיעור מחדש. לפני כמה חודשים הוספתי להתמכרות גם טניס, בעקבות הבכורה שלי שמשחקת ברצינות רבה כבר כמה שנים. גיליתי מחדש כמה זה כיף פשוט לשחק, לרצות לנצח במשחק, להשתפר ולהתאמן בספורט שבשורה התחתונה משאיר אותך לבד בצד אחד של המגרש. זה מאוד שונה מיוגה, אבל אני אומרת: למה לבחור אם אפשר גם וגם?
חתיכה מהלב שלי נמצאת במזרח אסיה. אני תמיד ארצה לחזור להודו וחייבת לבקר כבר ביפן, קוריאה והפיליפינים. אני מאוד אוהבת לטייל והאמת ששמחה על כל נסיעה, אבל יש משהו באוויר של המזרח, באסתטיקה, בצבעוניות ובתרבות שמקסים אותי ואני רוצה לשם שוב. את ירח הדבש עשינו בקרלה שבדרום הודו ויש לי רק זכרונות טובים משם.
אני גרה בצפון תל אביב אבל הסטודיו שלי ביפו. הנסיעות והפקקים לא הגיוניים אבל אני בוחרת ללכת אחרי הלב. יפו היא כזה קסם של מקום, עדיין שכונה עם אנשים מכל הסוגים והגוונים, שוק הפשפשים היה ונשאר מקום של השראה. אני אוהבת את החנויות של המעצבים והבוטיקים הקטנים, יש המון מסעדות, הרבה תיירים ואדריכלות מיוחדת. מה עוד מעצבת יכולה לבקש מסביבת העבודה שלה?
אין ספק שהוויב הכי טוב בתל אביב נמצא ביפו. אם אתם מגיעים לסיבוב בשוק הפשפשים בואו לקפה אצלי בסטודיו ותכירו אותי באמת ואז נדע האם יש עוד מעצבת פנים כמוני? אם כן תכירו לי אותה, בטוחה שנהיה חברות ממש טובות.
