סרט ראשון בלי אמא…

בחורה עם מחשב נייד

בלוג חדש. פוסט חדש. פעם ראשונה שלי….
אז אני אתחיל…

שלום, שמי קרן, אני בת 41 חיה בשלווה אושר ונועם עם בת זוגי לחיים מזה 15 שנה + 3 ילדים אנרגטיים ומלאי חיים.
אני עורכת וידאו ובעלת העסק " רגעים למזכרת". כ- 10 שנים. יש לי סטודיו בביתי שהוא חלקת אלוהים הקטנה שלי.
אז איפה אמא שלי נכנסת לסיפור?
לפני כשנה אימי נפטרה מהמחלה הארורה. זה היה כל כך מהיר. היא הספיקה להגיד לי שאני ואחותי היינו בנות נהדרות והיא לא יכלה לבקש יותר טוב מזה…
לא חשבתי שאלו יהיו מילותיה האחרונות. רק הנהנתי בראש וחשבתי לעצמי…יכלנו להיות קצת יותר טוב מזה….
יום לאחר מכן נכנסה לקומה ואחרי 3 חודשים ליבה הלם את הלימתו האחרונה היא ניפטרה.
הייתה הלוויה ראויה, היו דמעות, לא ממש עיכלתי את כל הדבר הזה… היתה שבעה שקטה ונאותה .
והנה עפה לה כמעט שנה.
החלטתי להרים ערב לזיכרה. לעשות את מה שאני הכי טובה בו. לערוך סרט. על אמא שלי.
התיישבתי מול ארגז מאובק מלא תמונות ואלבומים שהיא דאגה לאגור אצלה בבית והתחלתי לדףפדף ולעיין . ולבחור תמונות לסרט.
פתאום הבנתי שגם אמא שלי היתה פעם קטנה . ממש תינוקת. פתאום הבנתי שגם לה היתה ילדות. ולא פשוטה במיוחד…
הבנתי כמה שכחתי לשאול אותה על עצמה. על הילדות שלה ברוסיה. ואיך ברחו לארץ? ואיך בכלל הכירה את אבא? ומה עשתה בצבא?
כמה מצער אותי שלא שאלתי אותה. לא חשבתי שהיא תעזוב אותנו כל כך מהר…
אמא שלי מסכנה… לו רק הייתי יודעת….

לאסוף חומרים לסרט היא משימה לא פשוטה. קל וחומר שמדובר בבן משפחה יקר. המשכתי לאסוף תמונות ניסיתי ליצור לעצמי בריף של חייה .
דמיינתי איזו מוזיקה תתנגן על רקע התמונות. אין לי מושג מה היא אהבה? איך יכול להיות…. אמא שלי!
מצאתי קלטת ישנה של החתונה של אמא ואבא שלי. כמה צעירים ויפים הם היו… זה בהחלט ייכנס לסרט.
ועוד וידאו שיש לי ממסיבת הפתעה לאמא שלי ליום הולדתה ה-40.
אני ככ משתוקקת לערוך את הסרט עליה.
פעם ראשונה שאני יערוך סרט לא לאדם זר.
קצת אירוני, למה הייתי צריכה לחכות שתמות כדי לערוך עליה סרט? איפה הייתי עד אז…. יכולתי להכין לה סרט גם מהסיבות היותר טובות של החיים. יום הולדת למשל…

אבל אני ואמא שלי זו היתה זוגיות בלתי אפשרית. כמה שאהבנו ככה גם שנאנו… כל כך אמביוולנטית.
אתם מבינים…אמא שלי התגרשה מאבא שלי לפני 20 ומשהו שנה. ומאז משהו נכבה אצלה. ומאז היא הפסיקה לחיות.
אני בטוחה שהיא ניפטרה משיברון לב.
אף פעם לא הסתדרנו. תמיד רבנו. לא הצלחנו להיות אמא ובת. וזה החלק הכי עצוב בסיפור.
כמה כעס ותסכול עברו בנהר. רגשי אשמה ומצפון.
הייתה אישה בודדה ומרירה. ששונאת את החיים. וחוץ מהמשפחה שכבר לא היתה לה לא ענין אותה כלום.

ועכשיו שקט לי מדי בלב. אין אסמסים שלה 3-4 פעמים ביום. אין טלפונים ממנה יותר… הכל שקט.  הקשר שלנו כבה.

אני מקווה שדרך הסרט אוכל להתחבר אליה שוב. אוכל אולי לרפא את עצמי ולנקות את עצמי מאשמות מיותרות.
יש תהליך טיפולי בעריכת סרט כזה. יש התמודדות עם חומרים שמביאים אותך לתובנות חדשות. התחלתי לראות את אמא שלי באור שונה.
כן, היו לה חיים מלאים. עמוסי חוויות. היתה לה אהבת נעורים אמיתית. כזו כמו בספרים. כמו בסרטים. אמא שלי פעם ידעה לחיות . לאן נעלמו החיים שלה?

סרקתי את כל התמונות שאספתי למחשב. וסידרתי אותן בסדר כרונולוגי.
את הקלטת חתונה הישנה שלחתי להמרה לדיוידי . וכעת אני מחכה.
כשהכל יהיה אצלי אוכל להתחיל לשזור הכל לסרט אחד מרגש.

והפעם סרט על אמא שלי….

בפוסט הבא אנסה להעלות את הסרט שאערוך עליה לצפיה P200306211151 .
קרן.