בוקר טוב עולם

בחורה עם מחשב נייד

אוקטובר 2017

כבר כמעט שנה מאז שהתפוצצה לי בועה ששינתה לי את כל הראייה שלי על העולם.

חייתי בבועה. בועה שבה כולם אנשים שבבסיסם טובים. חוץ ממי שרע. ומי שרע הוא רע, אי אפשר לפספס את זה. אבל השאר טובים. כלומר לכולם כוונות טובות ואולי לפעמים זה יוצא להם עקום. אבל הם טובים. בבסיסם. יש להם מצפון.

חייתי בעולם בתוך בועה שבו גם אם זה נראה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז לא יכול להיות שזה באמת ברווז. לא הגיוני. איך הוא יכול להיות ברווז? אין סיכוי.

חייתי בתחושה שמי שאוהב אותי לעולם לא יפגע בי. ואם הוא יפגע בי זה ייסר אותו כל כך שיתחרט על זה יום ולילה.

חייתי בבועה שמי שעושה טוב מקבל טוב.

חייתי בבועה של שמיים כחולים עם קשת ופרפרים וצמחים פורחים ומלבלבים.

חייתי בבועה.

לפני כמעט שנה הבועה הזו קיבלה פנצ'ר קטן. חור. החור לא רוקן אותה לגמרי אבל חורר אותה טיפה. היה אפשר עדין להשאר בבועה.

אבל אח"כ הגיע עוד חור ועוד חור ועוד חור.

עכשיו הבועה לגמרי מחוררת. אבל עדין קיימת. היא מתרוקנת באופן טבעי. כבר לא צריך עוד חורים. עוד קצת ואין בועה.

אני רוצה שהיא תיעלם לגמרי.

ככל שהזמן עובר והבועה מתרוקנת, אני רק מבינה באיזה בועה חייתי.

שהעולם האמיתי בחוץ אכזרי ורע.

אסור לסמוך על אף אחד.

שהעובדה שאתה טוב ותמים רק גורמת לאנשים לדרוך עליך עוד יותר.

שבשביל לשרוד צריך להיות עם כמה שפחות מצפון. כמה שפחות אכפת.

שבשביל לשרוד צריך להיות חזק ולא להתחשבן לאף אחד.

לחשוב רק על עצמך בלבד. אחר כך, אם יש מקום, גם על אחרים.

לאהוב באמת רק את עצמך.

ככל שתהיה יותר טיפוס כזה, ככה יעריכו אותך יותר.

עצוב אבל זה המצב.

ואני כועסת על עצמי.

שלקח ולוקח לי כל כך הרבה זמן להתעורר מהבועה הזו.

כמו אדם שחי כעיוור ורק אחרי 33 שנים גילה שכל מה שהיה צריך זה משקפיים

לומדת מחדש
2016 היתה שנה שבה התנפצו לי כמה בועות והתחלתי ללמוד מחדש על העולם, על עצמי, על החברה, על החיים. כתבתי לעצמי בשקט לאורך התקופה.. הכתיבה עזרה לי. ואחרי תקופה שכתבתי לעצמי החלטתי שאני רוצה לשתף ולהוציא זאת לעולם.. אמנם במסגרת צנועה כי לא רוצה להיחשף. אבל גם אם לא יקראו אותי זה נחמד לדעת שאולי כן.. ואולי מישהי מזדהה איתי. אז יאללה נצא לדרך:)