כמה פעמים שמעתי את המשפט "את צריכה לשבור את תקרת הזכוכית" משפחה, נומרולוגים , אנשים מקסימים שפגשתי באמצע החיים…..
משפט חזק והרי בעצם איך אפשר לשבור תקרה…?
אז נכון שהיא מזכוכית והיא שבירה, אבל זה הופך את זה להרבה יותר מאיים, ועם הזכוכיות יפלו עלי ואפצע? איך אאסוף את השברים..
כל כך מפחדת להתמודד עם הזדמנויות, חוששת לקחת, הרי מי יודע לאן יובילו ההצלחות
שומעת את עצמי מדברת עם עצמי ,מנהלת אין סוף שיחות פנימיות ומבטיחה לעצמי שהפעם אהיה אמיצה, חייבת לשבור את התקרה.
ושוב מקבלת רגליים קרות וחוזרת לרגיל ,הברור ,לאזור הבטוח שלי , יש כאלה שיכנו את האזור הזה אזור הנוחות אזור הדמדומים והאמת אני לא חושבת שזה רע להיות שם מוגן ובטוח.
כל כך הרבה פעמים עפתי עם רעיונות וכריזמות שנשארו בגדר מילים, רעיונות על דפים, סלוגנים ותוכניות עסקיות,
המגירה כל כך כבדה ועייפה מלשאת את כובד המשא
אז קבלתי הזדמנות מיוחדת במינה, כזו שלא מסרבים לה.
הזדמנות שפתחה דלתות ובעיקר פתחה עיניים ומאז מאירה את הדרך..
בשנת 2015 שנה של עצב ענק ובור בלב כשאמי, חברת האמת שלי והמצפן שלי בחיים הלכה לישון ולא התעוררה לבוקר חדש
פחות מ 12 שעות בהם היא חיבקה אותי חזק בארוחת שישי ואמרה לי שהיא אוהבת אותי,
שנה של פרידה , של יתמות מהורות ,מהילדות, מהבטוח, שנה של פיטורים מעבודה
שנה שבה הכל קורה בפעם הראשונה.
ובאותה שנה בפעם הראשונה יצאתי למסע אל הלב ,הזדמנות שהגיעה בדיוק בזמן הנכון, ונשלחה אלי מחברה (תודה גליתי).
מסע מטעם ארגון שנקרא (JWRP (Jewish Women Renaissance. בשיתוף עם "אמהות עם מהות"
ארגון שמארגן מסעות לישראל לנשים יהודיות מכל העולם ומפגיש אותם עם אימהות יהודיות, מסע אל הזהות הפנימית היהודית אל האימהות אל הזוגיות…
כל אחת והמסע שלה.
במסע זכיתי להזדמנות הראשונה להיות בלוגרית ולסקר את המסע, אין מאושרת ממני שתוך פחות מ24 שעות
אני כבר מוארת כולי מההזדמנות שניתנה לי להביא את תחביב הכתיבה שלי לקריאה בידי כל כך הרבה אנשים,
פתאום המילים שלי יוצאות בשצף קצף וזוכות להרבה עיניים נשואות, חברות שמבקשות להעתיק את הפוסט ולשים אותו אצלם על הקיר בטענה שניסחתי כל כך מדויק. והוצאתי להם את המילים מהלב.
במסע פגשתי נשים מכל כך הרבה זרמים וגישות והראש נפתח וחזרתי עם המון תובנות.
באחת ההרצאות של Nili Couzens שנחקקה חזק בראש , היא דיברה על סימני הדרך שמאירים לנו ומזכירים לנו כמה טוב לנו… לדוגמא להגיע לבית עם כיור מלא כלים אין ספק שזה מעצבן ומרתיח, אך אם חושבים עליה מהצד החיובי אין ספק שזכיתי להיות אימא להקים משפחה ולתת שפע לילדי. מאז חייבת להודות שכל פעם שבא לי לכעוס בעניין אני סופרת עד עשר נזכרת בכל הטוב שעוטף אותי ,ילדים שבעים ומאושרים וממשיכה להתעצבן על הדבר הבא.
המסע הביא אתו הרבה חברויות ותובנות, אבל בעיקר
המסע הביא אתו אומץ.... אומץ להעז להגשים חלומות...
חלום מס' 1- פתיחת בלוג וחשיפתו הוגשם בזה הרגע.
תודה לJWRP ולמורן מישל מסלונה שזיהו את הפוטנציאל ונתנו לי את את הכלים לצאת לדרך…
