ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי! (:
לבלוג קוראים- להחזיר את השקט הביתה
והוא יפתח לכם את הדלת לתוך העולם של המשפחות המיוחדות וההתמודדות היום יומית
מוזמנים לעקוב, לשתף, לתרגם לשפות אחרות ובעיקר להפיץ את הבשורה- שיש דרך להחזיר את השקט הביתה ולחיות חיי משפחה טובים ומאושרים.
סיפור מקרה:
"אני צריך ללכת, אני יודע איך להוציא ממנו יותר, אבל אני לא מסוגל. לא עכשיו, אני עובד על עצמי, זה קשה מידיי עכשיו. אני בבריחה ואני מודע לזה. בגלל זה אני אשלם כמה שצריך כדי שאת תעשי ותקדמי את הילד שלי. אני לא מסוגל"
אלו היו המילים של האבא כשהגעתי אליהם לפגישת ייעוץ בפעם הראשונה. הוא יצא מהבית לתפילת ערבית, הוא יצא לפני הזמן כי הוא לא היה מסוגל להישאר בפגישה שקבעתי עם אישתו והילד שלהם בן השלוש וחצי.
הוא אבא צעיר בן 25, זה הילד הראשון שלו, הוא לא יודע מה הוא צריך לעשות מול הילד ובשביל הילד. עד היום הוא נפגש עם גורמי אבחון וטיפול שאמרו לו: "זאת האבחנה ואי אפשר לשנות אותה", "תתכונן ותבקש עזרה מהסביבה שלך, כי אי אפשר לעבור את זה לבד", "כדאי להתחיל ולטפל במיידי, כי ככל שהילד צעיר יותר, כך אחוזי ההצלחה בטיפול גבוהים יותר".
ואני רחלי עומדת מול האבא הזה, יודעת שכל מה שאמרו לו נכון. אני נשבעת שזה נכון… צריכים לעשות את כל מה שאמרו לו, אבל לפני ה"צריך", לפני ה"חובות", לפני ה"משימות", כדאי לעצור, להירגע ולהתבונן במצב החדש…
כי ברור ש…
אתה תכננת להיות אבא
ואת תכננת להיות אמא
ראיתם בסרטים איך זה נראה ומה צריכים לעשות כדי לגדל ילד,
או שראיתם אצל קרובי המשפחה או השכנים…
בפועל- זה אף פעם לא דומה למה שראיתם או חשבתם…
כי הגיע הילד הזה- הספציפי הזה… הגיע נועם
את נועם אף אחד לא מגדל סביבך, את נועם אתה צריך לגדל ולהכיר.
ככל הנראה- אתה תכיר אותו הכי טוב- כהורה שלו.
ואתה תוכל לתת לו את המענה הרגשי הכי טוב-ברגע שתהיה מסוגל לכך.
ואתה תוכל לקדם אותו ולהוכיח לו יום אחרי יום, כמה זה כיף לתקשר ולחיות יחד כמשפחה.
העניין הוא שהמצב החדש שנקלעת אליו מקשה עליך להכיר את נועם.
כשיש מולך אבחון, דוחות, עובדות שחתמו עליהם 3 ד"ר/ יועצים.
קשה להגיע פתוח להתנסות ולמידה, יש לך דעות ומחשבות על נועם שיושב מולך.
למדתי שהילד שלנו משקף לנו את עצמנו, מפגיש אותנו עם כל הדברים שאנחנו רוצים או צריכים לשפר.
המפגש הזה מול עצמנו בצורה כל כך ישירה לא פשוט.
עם הבוס, הקולגות בעבודה, השכנים וגם עם הבעל אפשר לתמרן ולפעמים לעגל פינות… יש משהו במפגש מול הילד שלנו שהוא לא פשוט. כי הוא אמיתי ומצריך מאיתנו כוחות של עשייה, התמדה, הכלה וטיפול כמעט אין סופי.
אז כשהילד שלך הוא תינוק קטן, אפשר להיעזר באנשים מסביב שידאגו, יחבקו ויטפלו בו…
אבל ככל שהילד גדל ומתפתח, הוא רוצה וזקוק לאבא ואימא שלו.
דרך הקירבה הפיזית והחיבוק – הוא מרגיש שהוא מקבל את המענה והביטחון הרגשי.
דרך המיטה, האוכל, המקלחת, הבגדים – הוא מקבל את התנאים הבסיסיים לחיות ולהתנסות.
דרך המבט לעברו, היחס, ההקשבה, הדיבור, השיתוף, הצחוק, החיוך והשמחה- הוא מרגיש את השייכות והביחד.
אבל מה אפשר לעשות כשנועם יושב מולך והראש שלך חושב על האבחונים???
האבחונים האלו עדיין קיימים, מוכחים ועובדתיים. הם נמצאים כאן היום והם יהיו כאן מחר… זה לא נעלם, זאת עובדה קיימת. וזה כן גורם לחיים שלכם לקבל תפנית אחרת ממה שתכננתם. השנים הראשונות זה זמן של הסתגלות ובחינה של המצב החדש. הרבה הורים אומרים –
"אני לא בוכה ליד בן הזוג שלי", "אני לא רוצה להראות לו שקשה לי" אם אתם בוכים, מתפרקים ליד בן הזוג שלכם, יש לכם אפשרות לדבר, להיפתח, לפרוק ולהתקדם ביחד… אתם שם ביחד. זה הזמן להתמודד כזוג ולחזק את הקשר שלכם. שיחות ייעוץ עם יועצים זוגיים, יועצים משפחתיים וכל מי שמנוסה בליווי משפחות מיוחדות, יוכל לתת לכם את המענה הראשוני שאתם צריכים.
אחרי שיורד ההלם הראשוני, אפשר לדבר על הדרכים להחזיר את השקט הביתה עם חיי משפחה שמחים ומאושרים.
מה קורה כשיורד ההלם הראשוני?
איך כדאי להסתכל על הילד שלי?
ואיך אפשר להכיר ילד שלא מתקשר איתך?
מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי הפרסום הבא…
שלכם, רחלי בטן-חלבני
מנתחת התנהגות ילדים
052-454-69-29
rachebatan@gmail.com
