ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, 2013, נעניתי לאתגר. כמו אחרות פתחתי בלוג, והבלוג כאן הוא המשך לכך. במבט לאחור, חלק מהבלוגים ההם נראים נאיביים מעט. אכן, סל המניעים שלי במה שנוגע למעמדי כ'ניבחרת ציבור' הם – למול הציניות השוררת במקומותינו – נאיביים ברמה זו או אחרת. כן, אני מאמינה שאי אפשר לעמוד מהצד כאשר הרשות המקומית שלי איננה פועלת באופן תקין, כאשר היא מקשה על התושב להשיג מידע, כאשר אינה טורחת ליידע אותו או אותה על מגוון כה רחב של נושאים. כך המצב ברמת השרון, עוד טרם שניבחרתי להיות חברת מועצה וקיבלתי את התואר 'ניבחרת ציבור'.
כן, אני יודעת שהמצב השורר ברשויות המקומיות מקומם רבים, מקומם עד יאוש. אלא שיאוש בהקשר זה הוא סוג של לוקסוס. יאוש איננו מיתווה לפעולה. שוב ושוב אני נוכחת באדישות של תושבים. תחילה סברתי, ואני עדיין סבורה כך, כי אדישותם כלפי מערכת הבחירות, כמו זו שהתנהלה בסתיו 2013, נובעת מהמיאוס שיש להם ממערכת השילטון המקומית. ועדיין, אני מצליחה להיות מופתעת כל פעם מחדש מההתעלמות מנושאים הנוגעים ישירות לתושבים, מהויתור הגורף כל כך על האפשרות להשפיע. ודאי שאפשר להשפיע, אבל אי אפשר להשפיע בלי להתגייס, בלי להרים קול. כשלעצמי, אני כבר על המסלול, מתריעה גם כשזה לא נעים, גם כאשר מנסים להשתיק אותי. אין לי ארץ אחרת ואין לי דרך אחרת לפעול, זולת הפנס שבו אני אוחזת, טוענת אותו כל פעם מחדש על מנת שהאלומה תהיה חזקה ותאיר את המקומות האפלים. לא תצטרפו? לא תגיבו? אני מאד מקווה שכן.