בגיל 30 נפרדתי מבן זוג אחרי 9 שנים, למה? כובע. אני רציתי קריירה והוא משפחה.
וקריירה קיבלתי.
ב2003, כשכולם חשבו שזה הזוי, הייתי ממקימי רדיו מהות החיים, יצרתי תכניות והעליתי כתבות. אחרי כמה שנים, רציתי להוכיח את עצמי בשוק העסקי, אבל עדיין, לעסוק באהבה. אז, ניהלתי את השיווק של OK cupid, שהקשר בינו לאהבה הוא נתון סטטיסטי עגום: 4% בלבד יוצאים עם זוגיות, השאר סתם מחליפים מספרי טלפון ונוזלי גוף.
כמנהלת טובה, כמובן שניסיתי את המוצר. והוא, מצדו ממש לא הוכיח את עצמו. מלבד שיגועי מח, כאבי לב ובלבולי ביצים, אפקטיביות הייתה ממנו והלאה. לכן, פשוט התקדמתי עם הקריירה, עוד ועוד מטרות שממלאות את החיים בעבודה חשובה וקריטית כמו: להיות סופרווזרית דיגיטל במשרד פרסום, מנהלת שיווק בינ"ל ועוד משרות שכללו בין היתר טיסות מרובות ושעות מטורפות.
ואז, הפסקתי.
כן, בגיל 36, פשוט הפסקתי.
אבא שלי חלה בסרטן, ונפטר.
כך לפתע, כל משב הרוח שהחזיק לי את הכנפיים, שאפשר לי לעוף, תם. כאילו נגמר האוויר החם בעולם.
והכל נראה, איך לומר, לא חשוב.
אז הפסקתי. את תל אביב, את העבודה, את הדייטים, את הריצה, את השגרה ואת הלימודים. חזרתי לבסיס, למשפחה, לכפר סבא. אחרי מספר חודשים, נפגשתי עם לורה, החברה הזו שתבעט בך אם צריך, שתגיד את האמת בפנים, הודיעה לי שאני "צריכה לפגוש את השיפוצניק שלה". בחיית לורה, אמרתי, אין מצב. "יש לו את הX פקטור, נשבעת". ועם X פקטור לא מתווכחים. ואז, גיליתי, מזועזעת, שלבחור אין שום ישות דיגיטלית. שום פרסונה, שום טקסט שאוכל לתהות על קנקנו, והכי גרוע, שום תמונה.
ואז הגיע רפי, גרוש +2, שיפוצניק עם מרצדס שחורה ובשיחת טלפון אחת, קרע אותי מצחוק.
ואני, חיית הרשת, שועלת הדיגיטל הותיקה, נבעטתי מהעולם הוירטואלי לזה, האמיתי.
ועם כל הקלישאה שבזה, בבליינד דייט, במבט אחד, הקליק.
אך אז, כהרגלו, המוח נכנס לבקר את הסיטואציה, ובמרצדס השחורה והמפוארת, התנגן "הפרויקט של רביבו" חשכו אוזניי. כמובן שבאותו הרגע, מצאתי לנכון להתחבר לפולנייה הקטנה שבתוכי ולהעיר (את הצד המצרי שמתי על "שקט" במשך כמה שנים) הערה סרקסטית שנענתה בירידה מצלצלת "אז אני מבין שבחתונה שלך את סוגרת את "בית עלמין ירקון" ושמה כינור בכניסה? בלעתי את הצפרדע והמשכנו בקרב הירידות ההדדי. כמובן, שכתל אביבית לשעבר, לקחתי אותו לשוק הפשפשים. רק שכחתי שבחמישי ב22:00 אין הרבה מקום לספונטניות. למורת רוחי, מצאנו את עצמנו ישובים על שולחן, מתנדנד, על המדרכה, מחוץ למסעדה. "עם כל התלאביביות שלך זה הכי טוב שהצלחת לארגן לנו?, קומי, עכשיו תורי." ומצאתי את עצמי 10 דקות לאחר מכן, ב"עד העצם" עם המבורגר מדמם ביד, ומחשבה אחת בראש – זה הגבר שלי.
נעימאד, ליבי כהן מוסרי, עוד שבוע בת 44, אמא ללירם 5, וארייא 1.9, אמא משולבת ליובל 16 וגיא 12
מנהלת שיווק של עסקים קטנים ובינוניים, יועצת לעמותות, הראשונה לשמה
אשתו של רפי מוסרי, וזו שמתחזקת לו את הנכסים הדיגיטליים
האינסטוש שלו: https://www.instagram.com/rafi_mussery_finishim/
האינסטוש שלי: https://www.instagram.com/libbycohenmussery/
יאללה, תעשו פפראצי, כנסו להציץ (פרס למוצאת הישרה של סרטון החתונה)
- אני, ביום החתונה, הכי מאופרת והרה
