פעם כשטיילנו באריזונה, התמקמנו במלון שווה במיוחד. ישבתי לי באמבטיה רחבת ידיים וצפיתי בסרט טבע מרגיע (מי רואה טלויזיה באמבטיה?). יער, רוח מנשבת, צבאים חמודים לוגמים בפלג זך ופתאום:
בנג!
זה היה סרט שהסביר את חשיבותו של הצייד כגורם המאזן את הטבע.
[youtube Da7GSy-6mJY nolink]
מריסה תומיי בתפקיד חייה.
כדי להבין את התיחסות האמריקאים לפרשת אורלנדו, צריך להבין את היחס שלהם לנשק.
הפוליטיקאים לא מחכים לתוצאות החקירה כדי למקם את הרצח באורלנדו על הסקלה בין פיגוע איסלמיסטי לבין רצח המוני של מטורף. השיפוט נעשה דרך שתי אג’נדות לוהטות: התיקון השני לחוקה, “הזכות לשאת נשק”, הוא בלב ליבה של הפוליטיקה האמריקאית, נשמר באדיקות זהה לזו של התיקון הראשון (חופש הביטוי), סלע מחלוקת איתן בין רפובליקאים ודמוקרטים, זכות אדם ראשונה במעלה שאין לגעת בה לא-משנה-מה. האג’נדה השניה בהקשר לירי ההמוני באורלנדו היא ההתגוננות בפני טרור. מאז אסון התאומים לא היתה מערכת בחירות משופעת טרור כמו הנוכחית, והמטורף התורן הרי הכריז את מילת הקוד ISIS. האג’נדה של הקהילה הגאה להכיר בפרשה כפשע שנאה נדחקת הצידה מול הכוחות החזקים הללו.
ה-National Rifle Association) NRA), לכאורה אירגון ללא מטרות רווח שנועד להפיץ טוב לעולם: להגן על הזכות הבסיסית לשאת נשק (אם להגנה עצמית, ספורט הריגת בעלי חיים או אספנות). במציאות זהו אירגון בעל השפעה פוליטית-כלכלית עצומה וכאירגון ללא מטרות רווח הוא מפעיל לובי, מהחזקים והמשפיעים בארה”ב. כוחו כה חזק עד שלא ניתן להעביר בסנט שום חוק המקשיח את הקריטריונים לקבלת נשק, או להגביל את סוגי הנשקים הנסחרים. במסגרת זאת מתנגדים הרפובלקאים גם לתחקיר ביטחוני כלשהו כקרטריון לקבלת רשיון (הרי אמרנו, לא נוגעים בדיבר, סליחה בתיקון השני, לא-משנה-מה).
בדצמבר האחרון, למשל, טורפדה על יד הרפובליקאים הצעת חוק שאמורה למנוע ממי שנכנס לרשימת מעקב-הטרור של ה-FBI לרכוש נשק. אם התקבל התיקון, היתה נמנעת ממאטין האפשרות הקלה והחוקית לרכוש את הנשק בו השתמש כדי לרצוח 49 בני אדם. הטיעון הקבוע של המתנגדים לפיקוח על הנשק הוא: זה לא עניין של הקשחת חוקי אחזקת הנשק, זה עניין של רדיקליזם וטירוף של אינדיבידואלים//מי שרוצה להרוג ישיג נשק//למה להטיל מגבלות בגלל מטורף אחד// זה לא הנשק זה האדם שמחזיק בו//חוקי הפיקוח על הנשק לא יעילים.
השמרנים מציעים החמרת ענישה על פשעים המבוצעים בנשק חם. באשר לפשעים מהסוג של אורלנדו או מקרי ירי המוני אחרים בהם הפוגע לא מתרשם מענישה, טענת המתנגדים לפיקוח היא ש"נגד זה אין מה לעשות". בעקבות כך חשודים הנמצאים ברשימה של ה-FBI מנועים מטיסות אבל מורשים לקנות נשק חם(!).
בעקבות אורלנדו ההצעה למנוע את הזכות לשאת נשק ממי ששמו מופיע ברשימת ה-FBI תעלה שוב להצבעה בסנט בשבוע הקרוב. אם ההצעה תתקבל, זה יהיה שחר של עידן חדש בנושא הפיקוח על הנשק. אמנם בעקבות הארועים האחרונים נשמעים קלות חדשים גם מצד ימין ועולות הצעות פשרה, אך דרוש רוב מיוחד (60%) כדי להעביר תיקון כזה בסנט, בו יש רוב רפובלקאי גם כך, ולסנט האמריקאי היססטוריה ארוכה של דחיית כל מה שקשור למגבלות על רכישת נשק.
[youtube 9pOiOhxujsE nolink]
ג’ון אוליבר בודק את ההגיון של הלובי המתנגד לפיקוח על הנשק ומציע להכליל את הרעיונות שלהם גם לגבי סמים קשים, וופ-די-דו.
וכמובן, טראמפ. הוא כמובן היה הראשון לזהות:
באופן אירוני לטראמפ ולמדינה האיסלמית יש אינטרס משותף: לקבל את העובדה שברגעי האמת הרוצח נשבע אמונים ל-ISIS ככרטיס הצטרפות לאירגון. מעבר לתמיכתו כרפובליקאי בזכות החשובה לשאת נשק, זוהי הזדמנות פז לקדם את המדיניות האנטי-איסלמיסטית ואת ההצעות להגביל הגירת מוסלמים למדינה. טראמפ מתעלם בנאמיו מהעובדה שהרוצח-מפגע הוא אזרח אמריקני שנולד בארה”ב, כזה שתוכנית הגבלת ההגירה של טראמפ לא תשפיע עליו. הוא הכריז ש"אם המבלים היו חמושים הם היו יכולים להתגונן", ומול התעוררות בדיון הציבורי בחוקי הנשק קרא "אל תתנו להם לקחת ממכם את הרובים". משום מה התגובות הללו לא מתקבלות יפה – למרות שנבאו שמצבו בסקרים ישתפר עקב ארוע הירי, בימים האחרונים הפער בינו ובין קלינטון בסקרים גדל דווקא.
[youtube VNWhVXDaWlg nolink]
דונלד טראמפ טוען שאין צורך בשנוי בחוקי פיקוח על נשק אלא בפיקוח על חולי נפש. הבעיה לדעתו בטיפול בבריאות הנפשית ובעובדה שחולי נפש משוחררים בקלות רבה מדי מהמוסדות שאמורים להרחיק אותם מהציבור ומנשקים.
מה קורה בארץ?
הקריטריונים לרשיון נשיאת נשק בארץ קשוחים בהרבה מאלה של ארה"ב, עדיין מסתובבים ברחובות לא מעט אנשים חמושים, גם בעקבות אחוז החיילים יחסית לגודל האוכלוסיה.
ב-2013, עקב גל מקרים בהם מאבטחים השתמשו בנשק שניתן להם לצורך תפקידם לפגיעה ורצח בנות זוגן, יושמה המלצה על פיה מאבטחים יפקידו את נשקם בתום משמרת. אין נתונים/מעקב לגבי פשעים אחרים שבוצעו בנשק מאבטחים.
בסוף 2015, עקב גל פיגועים, הוכרזו הקלות מסוימות בחוקי נשיאת נשק. בין השאר בוטלה הוראה הנ”ל מ-2013 ומאבטחים חזרו לשאת נשק שניתן להם לצורך תפקידם גם לאחר שעות העבודה. אירגוני זכויות נשים התנגדו נמרצות. לגבי פשעים אחרים שבוצאו בידי נשק אבטחה (מעבר לרצח במשפחה) לא פורסם מידע מסודר.
ח”כ הטרי אמיר אוחנה מקדם אג’נדה של הקלות נוספות בחוקי נשיאת נשק ובכוונתו להקים שדולה בהקשר זה. בהתיחס למקרה באורלנדו הוא מקפיד להתיחס לזווית האיסלמית, טוען שזה אינו פשע שנאה כלפי קהילת הלהט"ב (אליה הוא משתייך) אלא פשע נגד סמליו של העולם המערבי, שזכויות להט"ב הוא אחד מהם. אוחנה לא מתיחס כלל לחוקי פיקוח על הנשק בהקשר הנוכחי (משום מה הכתב גם לא שאל).
