עידו דמבין: בחירות 2019 מועד ב' – אחוז ההצבעה יקבע

איך יכולה להיראות תמונת המנדטים אם אנשים שבדרך כלל אינם יוצאים להצביע, יגיעו בשבוע הבא לקלפיות? בבחינה פשוטה של שיעורי ההצבעה רואים בקלות מנדטים אבודים שיכולים להביא למהפך

בחורה עם מחשב נייד

לאור העובדה ששינוי דעת הקהל עד כדי העברת חמישה מנדטים מימין (כולל ליברמן) לשמאל/מרכז בתוך שבוע היא משימה שגם אריק שרון בשיאו היה מתקשה לעמוד בה, הנה טיפ אחד לניצחון עבור מי שחולמים על קצת יותר מממשלת אחדות בין כחול-לבן, הליכוד וליברמן: להוציא את המצביעים הרדומים מן הבתים.

כדי לנצח, צריך להוציא את המצביעים הרדומים (צילום: Amir Levy/Getty Images)

בבחירות האחרונות כחול לבן עשו עבודה לא רעה בכלל (ביחס למחנה הציוני, המגה-זורד הקודם של מחנה רק-לא-ביבי) בלתת פייט לליכוד. הם ניצחו בענק בתל-אביב ובשרון, ניצחו בראש בראש בחיפה ובראשון לציון ואפילו דגדגו בחולון ופתח תקווה. אבל זה פשוט לא מספיק. כדי לזכות בבחירות הכלליות, השמאל-מרכז זקוק לכמה דברים:

תל אביב וחיפה

אחוז הצבעה של 75% בתל-אביב ובחיפה, שפירושו (בהנחה הסבירה שרוב הקולות ילכו שמאלה) עוד שני מנדטים בתל-אביב ועוד אחד בחיפה. תזכורת: בבחירות מועד א', בשתי הערים (השניה והשלישית בגודלה בישראל ומעוזי שמאל) הצביעו 63% ו-58% בהתאמה. אגב, כישלון הוצאת המצביעים בחיפה לקלפיות נראה חמור פי כמה כשמבינים שכחול-לבן אמנם הצליחה לנצח ראש בראש, אבל הימין קיבל, בסה"כ, יותר קולות בעיר מאשר השמאל-מרכז. עוד זווית לכישלון: בראשות הערים המדוברות עומדים שני אנשי העבודה (הגם שחלקינו בשמאל לא עפים על סגנון מנהיגותם) – חולדאי וקליש-רותם.

קלפי ריקה או קלפי מלאה? זה כל הבדל (שאטרסטוק / Gil Cohen Magen)

המגזר הערבי

אחוז הצבעה של 70% ובעצם, למה לא 75%, במגזר הערבי. אחרי שנצרת הוציאה 39% מבעלי זכות הבחירה בעיר להצביע בסיבוב הקודם, טייבה ואום אל-פאחם עמדו על 61% ו-45% בהתאמה ורהט הבדואית שלחה 49% לקלפיות – הסתבר שאי-הצבעה של הערבים שווה הפסד של השמאל. רק כדי לסבר את האוזן, בישראל חיים כ-1.8 מיליון לא-יהודים, מחציתם בגיל ההצבעה. כלומר, מאגר מנדטים של למעלה מ-20 מנדטים, אם היו נוהרים להצביע, מניב היום בערך 15 מנדטים שנחלקים בין הרשימה המשותפת, המחנה הדמוקרטי, העבודה וכחול-לבן. וכדי להדגיש עד כמה זה מהותי, תזכורת: ישנו עוד מגזר בישראל שמצביע למפלגות סקטוריאליות (בעיקר). זהו המגזר החרדי. ושם, מתוך מיליון איש, קצת פחות מחצי מיליון הם מעל גיל 18. המפלגות החרדיות בכל זאת קיבלו כמעט חצי מיליון קולות בבחירות, כולל 77% הצבעה בבני ברק, 84% במודיעין עילית, 81% בבית"ר עלית ו"רק" 63% בירושלים, אבל כאלה שהניבו 100,000 קולות לשתי המפלגות החרדיות ועוד 64,380 לליכוד.

שיעורי הצבעה בבחירות השונות (אתר ועדת הבחירות)

שיעור ההצבעה הכללי

אחוז הצבעה כללי של 70% שישמור על 'עוצמה יהודית', שעומדת על כמעט 3% בסקרים האחרונים, מחוץ לכנסת. זה יבזבז לימין כמעט 4 מנדטים ועשוי לגרום, אם יתמשש ובמשולב עם אדישות ו/או עייפות החומר בימין, לשינוי דרמטי בנוף הפוליטי. כזה שיאיין את הטענה הקלאסית של הימין לפיה 'העם ימני' וישנה את הנראטיב שהתקבע במיינסטרים שלנו, לפיו הדרך היחידה לנצח היא להתפשר וללכת לאחדות עם הליכוד ("אבל בלי ביבי". כאילו שאר הליכוד בסה"כ אחלה) או למחול על הערכים שלנו ולחתור לממשלת סטטוס-קוו עם החרדים.

בלי ביבי, בלי החרדים (צילום: לע"מ עמוס בן גרשון)

המגזר הנעלם

מגזר אחד שעליו מדברים רק באופן שלילי בעשור האחרון, כאילו אין לו תרומה מכרעת להקמת המדינה, לביסוס גבולותיה, לביטחונה וכן, גם לחלקים בכלכלתה – הוא מגזר הקיבוצים. אם אפשר לקרוא לזה 'מגזר'. ובכן, 73% מבעלי זכות הבחירה בקיבוצים הצביעו בבחירות האחרונות. כמעט 100 אלף איש. אחוז הצבעה גבוה במיוחד שם, במקומות שהכי ימין שיש להם זה כחול לבן, שווה עוד 20-25 אלף קולות לשמאל. לא בדיוק משהו שאפשר להתעלם ממנו – ובעידן של 80% פלוס אחוזי הצבעה במגזר החרדי ובהתנחלויות, זה זהב אלקטורלי. לצערי אין לי נתונים על המושבים, אבל אני מרשה לעצמי להמר שגם שם ההצבעה נוטה הרחק מביבי/שקד/בן-גביר.

עידו דמבין (צילום: אתר itrek)