FOMO

בחורה עם מחשב נייד

 

FOMO

 

Fear Of Missing Out.

העולם מלא בפחדים. מהחיים, מהמוות, מכישלון, ממחלות, מאכזבה, מבושה, משעמום, מחדלון….. הפחד מניע אותנו לעשות דברים, ובעיקר להימנע. לברוח.  אבל מה קורה כשפוחדים מהחמצה? מפספוס? כמו בהרבה מקרים אחרים בחיים, דברים מתנגשים וסותרים- אפילו סוגי הפחדים בחיים.

 

העיסוק בפחד מהחמצה חולש על אינסוף תחומים בחיינו, וגובר בקצב אסטרונומי עם שצף הגירויים ששוטפים אותנו, ריבוי הפלטפורמות בהן אנחנו מיוצגים ונדרשים להגיב בזמן אמת כדי לא לפספס את הברזל החם, וההתמודדות המתמדת עם מצגי השלמות הפומפוזיים, נוטפי חדוות החיים, הבליינות, האושר והמצליחנות ברשתות החברתיות.

הפחד הזה לפספס, להביט לאחור ולחוש שבזבזתי זמן, הזדמנות, חוויה, ואפילו הקטנה שבקטנות- גורם למאות אלפי אנשים בעולם ללכת למקומות שהם לא נהנים בהם – רק כדי לא לחוש חוסר שייכות, לעסוק בזמן חווית אישיות ביותר בצילום- כפייתי ואז העלאה כפייתית לרשתות חברתיות עם כמות כפייתית של תיוגים , להתגרש כי הגיר נשחק והגיע הזמן להתחדש ולהתרגש (שהרי חייב להיות מישהו טוב יותר מעבר לפינה). הפחד הזה לפספס, יכול גם להביא לחוויית  קושי עצום בחיפוש העבודה. כי בטוח שיש כלה מושלמת, טובה יותר, שבה לא אצטרך להתפשר על זה וזה. כי החבר מהחברה ההיא מרוויח X אז למה שארוויח פחות ולא אחפש מקום שאשתכר בו כמוהו או יותר? כי במקום ההוא התפקיד מאתגר יותר, יוקרתי יותר, המיקום קרוב יותר…. אז למה שאתפשר?

אם אני בוחנת את הFOMO האישי – תעסוקתי שלי, אני מגלה קונפליקט גדול בין הצורך לממש את עצמי, לעבוד קשה ולהתפרנס היטב, להשתלב בחברה יוקרתית ולחוש שהנה אני משקיעה בקריירה, לבין הצורך באיזון, גמישות, נוחות, להתברג במקום מבוסס ויציב, מהמוזרים האלה שמשרה מלאה משמעה 8 שעות עבודה ביום, או אפילו רחמנא לצלן אחוז משרה נמוך יותר, למען השקעה בעוד אזורים בחיים, בבית, בעצמי.  בכל בחירה יהיה טרייד-אוף, וכנראה שבסוף- המנצח הגדול במשחק הוא קו האמצע- מקום שהוא לא כאן ולא שם, הוא לא שיא השעבוד ולא שיא הגמישות. המיינסטרים הרגיל , שמרגיש לא מספיק בשום צד ולכן קצת מופסד.

האנשים בעולם נעים על ציר עצום באורכו שנמתח בין אלו ה"קבורים" במקום עבודתם, פעמים רבות עטופים בצמר גפן ומערכת משומנת שמטרתה להחליק אותם עד לפנסיה המובטחת, תוך כדי חיזוקים וליטושים של כלוב הזהב עם איזו קייטנה טובה לפסח ומתנת חג מפנקת, ועוד איזה נופש משפחות ממותג להפליא, ועד לאלו שחיים עם דגדוג מתמיד בקצות האצבעות לחוות עוד אתגר ועוד פסגת עשייה, מטפסים בהתמדה נחושה בסולם הצרכים של מאסלו, לעתים מחליקים מטה כשהם מאבדים את פרנסתם מבחירה או מהכרח, אבל בתוך ליבם הם עדיין בשלב גבוה, עם פחד מצומצם יחסית.

מחשבות על מצע גידול. על ילדים שגדלים להורים שמחים, עצמאיים, בטוחים בעצמם, אוהבים, לא כנועים לפחד, ממומשים תעסוקתית. וילדים שגדלים להורים כועסים, מרירים, שעבדו באותו מקום ולא זזו מהפחד, שהתפספסו מכורח או מבחירה מפוחדת, שרבו ואילצו לבחור בניהם.  מחשבות על שורשים חזקים, על גב איתן ויציב שאפשר ליפול ולהישען עליו. מחשבות על שורשים שסבוכים סביב רגליך, מגבילים את צמיחתך, מקשים עליך להיות אתה בפני עצמך בלי הצל. ועצבים חשופים שלא כדאי לגעת בהם ועדיף לא להישען לבל הענף הדקיק ייסדק וישבר. מחשבות על בחירות בחיים שמעמידות את מצע הגידול שלך כפקטור אחד מתוך משוואה שלמה, שיכולות לצבוע את התמונה במגוון רחב יותר של צבעים, שיכולות להפוך את סיפור חייך לסדרה שבה דמותך השתנתה והתפתחה פלאים מפרק לפרק. בעיני, המצע שלך מעצב במידה רבה דרך אילו עדשות  פתיחות או חשש תביט על כל הזדמנות שתיקרה בדרכך, עד כמה תחוש שמגיע לך משהו טוב יותר, כמה תיזום לייצר הזדמנויות, כמה תפחד מהם ותקפא או תיגש אליהן בידיים מזמינות. בעיקר הוא מעצב את תחושת השלמות שלך עם הבחירות שלקחת בחיים.

אין ספק שתמיד יכול להיות טוב יותר. ניכר שאין באמת דרך לבחון את הסוגיה מלבד לסקור בלי מנוח את השוק לאורכו ורוחבו, להיות מחובר לכל הקבוצות והפרסונות הנכונות עם התראות מופעלות תמידית על כל ג'וב רלוונטי שנפתח. להיות עם הרדארים פתוחים תמיד לקלוט כל סיגנל שמרחף באוויר, כל הזדמנות קיימת או פוטנציאלית. להיות תמיד בסוג של חיפוש כדי לשמור על הגחלת מלאה ברלוונטיות, עדכניות. יתכן וככל שיעברו השנים, הרבה פחות אנשים ינוחו על זרי הדפנה ויצופו שנים שלמות ללא ביצוע גיחת-רענון של הראש מחוץ למים ובדיקה של מה מצבם ביחס לשוק. כנראה שרובנו נהיה יותר ויותר עם האנטנות זקופות תמידית, מה שהולך לאתגר מאוד מעסיקים בענייני סנסינג, שימור וחווית עובד. יהיה בזה טוב ויהיה בזה רע, אולי עירנות לריבוי ההזדמנויות רק תגביר את החרדה שמא אני מחמיץ משהו טוב, ואולי דווקא שפע ההזדמנויות ייתן תחושת רוגע וביטחון שיש המון אלטרנטיבות זמינות, וגם אפשרות לשלב.

אבל בחיים כמו בחיים, לפעמים הפספוס האמיתי הוא בוויתור על מיצוי וטיפוח של המקום בו אתה נמצא. של חיפוש של איפה אני יכול לעשות יותר, להיות נלהב ויצירתי יותר, ללמוד ולדעת יותר. לברוא הזדמנויות ולא לחכות להן שיבואו.