גרתי בארה״ב יותר מ-12 שנים ולא היה לי מושג מה הדעות הפוליטיות של שכני, חברי ללימודים או לעבודה. השיחות במטבחון המשרד היו על המתכון של הצ׳טני והמשחק של גולדן סטייט ולא על עתיד האומה. אפילו שלוותן של הרשתות החברתיות שפרצו לחיינו באותה תקופה, לא הופרעה על ידי מועמדים נלהבים ומסעות הבחירות שלהם.
ואז בא טראמפ.
יכולתי כמובן להגיד ״ואז באו טראמפ וקלינטון״, אבל בואו נהיה כנים – קלינטון משעממת ואם זו היתה רק היא ומועמד רפובלקאי אחר, רוב הסיכויים שחבריי היו ממשיכים בנמנום הבחירות שלהם.
בתקופת תחילת הפריימריז, כשבישראל בהו בהשתאות במועמד המפתיע בעל הבלורית ופצחו בויכוחים סוערים מי ״טוב לישראל״, עדיין היה שקט מכיוון עמק החיות המוזרות הוא עמק הסיליקון. חבר ששאלתי בפרטי הבטיח לי:
אבל כשבעל הבלורית ארך הידיים צבר תאוצה, גדל והתנפח ככדור בוץ המתגלגל במדרון חלקלק – התעוררו התושבי העמק – חברי הקליפורניים החלו לטפטף פוסטים פוליטיים ולא משום הרגע ההיסטורי בו בפעם הראשונה נתנה להם האפשרות לבחור במועמדת אישה – העובדה המפעימה הזאת נשכחה מול פצצות הרייטינג (הרצוניות ואלו שלא) שהמטיר המועמד שכנגד.
חברתי נ. ובן זוגה מטיילים בעולם כבר יותר משנה. ״אוף״ היא כתבה בסטטוס ״עכשיו בכל מקום אני צריכה להתנצל על טראמפ, כאילו הוא זה אני!״. ברוכה הבאה, אני חושבת – מי כישראלי לא מכיר את זה? החברים האחרים ייעצו לה ״תגידי שאת מקליפורניה!״.
תחושה של דה ז׳ה וו מתגנבת בין שורות הסטטוסים של חברי בפרברי סן פרנסיסקו. כמונו לפניהם, הם מגלים שמעבר להרים התוחמים את ממלכת ה״חיה ותן לחיות״ שלהם, גרים אנשים שאופן מחשבתם שונה. הם מתוסכלים, מרגישים שנשכחו, מתלוננים על התנשאות מצד המדינות הכחולות שלאורך החופים ומבקשים פתרונות פשוטים, כאלה שלא צריך דוקטורט בסטנפורד כדי להבין אותם. והם צודקים בתחושות שלהם, אבל האוכלוסיה המוחלשת הזאת מוצאת לה משיח שאין ברוזמה שלו דבר שיכול להבטיח להם תיקון. זה לא משנה – הוא מדבר פשוט ומצביע על אויב.
מי בעד חיסול הטרור?!!!! אני! אני! אני!
החברים שלי, כמו ילדים של זוג שמתגרש-רע ומשאיר אחריו אדמה חרוכה, יודעים שאחרי הבחירות אמריקה תהיה אחרת. הפצע החברתי נפתח, הוא קיים וממשי, החברה תתקטב כי זה משתלם למישהו.
ההורה ההרסני והדורסני, זה שחושב שהעולם נבנה סביבו, שלא מבין למה קיימים בעולם גורמים שלא מפרגנים לו – ישאר בשטח גם במקרה והילדים יבחרו בהורה האחר, ישאר וידרוש את תשומת הלב שלו.
אולי ההורה הזה יקבל חזקה על הילדים. את החיים בבית החדש הזה קשה לי לדמיין כרגע.
Good luck America!
