ה"עקבות נסתרות" שצריך לחשוף

"אנו חיים בעולם בו משטרים אפלים עושים שימוש נרחב בבינה מלאכותית כחלק מהמאבק על הגמוניה עולמית. כיום ניתן להשפיע על איך אדם חושב, ולא רק לעקוב אחרי מה הוא עושה". אדוארדו אלפרין, מחבר הספר "עקבות נסתרות" מנתח את המציאות

מאת: אדוארדו אלפרין

בארגנטינה של ילדותי לא שמענו על אנשים שנעלמו מדי יום, לא דיברנו על זה עם חברים, ולכאורה הכל התנהל על מי מנוחות. אבל מתחת לפני השטח היו תחושות של דברים שלא נאמרו והרגשנו רחשים נסתרים. זה היה עולם בו אנשים נלקחים מבתיהם, מציאות מוסתרת שלא זוכה לשום תהודה. נולדתי בארגנטינה בשנת 1965 וגדלתי בה בתקופת המשטר הצבאי, שבמהלכו נעלמו כ-30,000 איש, מהם 1,500 יהודים. כולם צעירים שעונו ונרצחו משום שהאידאולוגיה שלהם לא התאימה לשלטון הצבאי. הייתי ילד מופנם שאמו גוננה עליו. גדלתי בתנועה נוער ציוניות ודיברנו על לעלות לישראל.

חופש הוא דבר כמעט מובן מאליו – עד שאתה מאבד אותו, ואז הוא הופך לדבר הכי חשוב. זה מתחיל מהחופש האישי שלך, אבל גם החופש להביע דעה, להגיד מה שאתה חושב ואפילו לדעת את האמת ושתהיה תקשורת חופשית ואמינה הם דברים מהותיים לחיינו, אולם אתה מבין את חשיבותם רק כשאתה מאבד אותם. אחרי שנים תחת משטר דיקטטורי, אתה מגלה שידעת רק מעט ממה שהתרחש ומבין כמה קל לעשות בך מניפולציות כשאתה חשוף למידע מסולף וחלקי. זו הייתה בהחלט חוויה מעצבת.

למדתי מדעי המחשב ומתמטיקה באוניברסיטה העברית, ועם סיום לימודי התחלתי לעבוד בתעשיית ההייטק כמהנדס תוכנה ובתפקידים ניהוליים הקשורים לתחום. הכוח שניתן היום בידיו של עובד גוגל, שמשנה את מנוע החיפוש כך שקישורים מסוימים יעלו קודם וישפיעו על מה שנראה, הוא בלתי ניתן לתפיסה וחסר תקדים, ושום מבקר חיצוני לא יודע בכלל איך לבדוק את זה. גם למחוקק אין מושג על מידת ההשפעה הגדולה של גוגל והרשתות החברתיות. אני בעד אינטרנט חופשי, אבל זה דורש ממי ששייך לקהילה הטכנולוגית להיות מודע לכוחו.

אדוארדו אלפרין וספרו החדש (צילום: אלבום פרטי)

בעידן הפייק ניוז עולה וצפה שוב התחושה של דברים שלא מדברים עליהם, כמו בילדותי בארגנטינה בזמן הדיקטטורה. בישראל אפשר לכתוב הכל, אבל כמעט לכל העיתונים יש אג'נדה שהם מגייסים למניפולציה של האמת. תפקיד העיתונות נפגע עד כדי כך שכמעט שכחנו מה הוא אמור להיות. כולנו קוראים מה שנוח לנו בעיתון או ברשת החברתית, וכך בעצם איבדנו את היכולת להסכים על העובדות. האמת בארץ לא מוסתרת כמו בארגנטינה של פעם, אבל היא תלויה בבחירה שנוחה לנו וכך אין צורך להתמודד עם דברים שלא מתאימים לתפיסתנו. כל אחד נכנס לפייסבוק כדי לקרוא פוסטים של האנשים שהוא כבר יודע את דעתם, אבל לא את הקולות האחרים וזה כמובן לא מפתח אותנו.

אני מגדיר את טכנולוגיות המידע כסוג של נשק חדש, אלא שמי שמפעיל אותו אינו חייל שחונך על טוהר הנשק אלא המהנדס שמניעיו הם הרצון לעמוד בחזית עולם הטכנולוגיה ולהיות זה שמפתח את "הדבר הבא". בשיחותי עם מהנדסים שפיתחו יכולות כאלה הופתעו חלקם מהשימוש שנעשה בפיתוחם ולא ממש ציפו למה שקרה.

טכנולוגית המידע משתנה לנגד עינינו בקצב מסחרר, כשניתן היום לא רק לעקוב אחרי מה בן אדם עושה, אלא גם להשפיע על איך הוא חושב. אנו חיים בעולם בו עושים משטרים אפלים שימוש נרחב בבינה מלאכותית כחלק מהמאבק על הגמוניה עולמית. מדינות כמו רוסיה וצפון קוריאה פועלות להשתיל במוחותיהם של אזרחי המערב מציאות מדומה שמתאימה לצרכיהן. תהליכים אלה התחילו כבר לפני עשרות שנים, אז גילו אותם המוסד וארגוני ביון אחרים בעולם, שעשו בהם שימוש. הדיקטטורות שקמו בעשור הזה בארגנטינה ובמקומות אחרים באמריקה הלטינית היו לשדה ניסויים שימושי ליכולות אלו.

 אדוארדו אלפרין בילדותו בארגנטינה (צילום: אלבום פרטי)

את ספרי "עקבות נסתרות" התחלתי לכתוב לפני חמש שנים, כשסיפורים קצרים שהתרוצצו במוחי התארגנו לפאזל שלם. חלק מהעלילה מתרחש בריו דה ז'נירו בברזיל, שהיא עיר מדהימה עם נופים משגעים, כבישים מהירים בין ים להר ופבלות (שכונת עוני) ענקיות ואלימות. זה רקע מאוד מתאים לסיפור מתח. ממש דמיינתי את זה וראיתי את הדברים מתרחשים לנגד עיניי כמו בסרט. בתהליך הכתיבה עבדתי עם יהודית קציר ואורי אגוז, שתי עורכות מצוינות שעזרו לספרי לקרום עוד וגידים.

אין ספק שסיפור החיים המיוחד שלי, יחד עם הרקע הטכנולוגי והיכרותי עם המשטר הצבאי בארגנטינה, באים כאן לידי ביטוי, אבל זהו סיפור שנוגע בכל אחד ואחת. עלילת הספר שוטחת את סיפורו של הגיבור פרננדו באטלר, נגן כינור בתזמורת הפילהרמונית בוינה, המקבל הודעת דוא"ל מפתיעה המוציאה אותו מחיי השגרה למסע בעקבות עברו של אביו, מסע השזור באירועי המלחמה המלוכלכת בארגנטינה של סוף שנות ה-70. לאט מתגלה מורכבותה של החידה שאביו חד לו. מתחת לפני השטח יש עקבות, הממתינות להתגלות ובכוחן לשפוך אור חדש על אירועי התקופה ועל מעורבותה של ישראל בהם. אלא שגם היום יש מי שמוכן לעשות הכל כדי שמידע כזה לא יראה אור, וכך מוצא עצמו פרננדו נרדף על ידי כוחות עלומים, ונאלץ להימלט מהם ברחבי אמריקה הדרומית.

אדוארדו אלפרין בילדותו עם אחיו והוריו בארגנטינה (צילום: אלבום)

האם לדעתי ישראל בדרך לדיקטטורה?
בספר "הפשיזם הנצחי" מגדיר אומברטו אקו 14 דרכים לזיהוי סימנים של קדם פשיזם. כבכל תנועה לאומית גם בציונות יש סממנים של לאומנות. אנחנו לא בדרך לדיקטטורה צבאית, אבל התרבותם של סממנים אלו בשנים האחרונות מצביע על כיוונים מסוכנים. ישראל היא מדינה חופשית והעקרונות דמוקרטיים נשמרים בדרך כלל, אבל יש לנו הרבה עבודה כדי לשקם את האמת כמשהו משותף לכולנו. בישראל של היום כולנו חשים מאוימים, וזה קשור לאופן בו אנו נחשפים למידע ולאג'נדה של מי שמפיץ אותו.

**הכותב הוא איש הייטק העוסק בניהול תוכנה, בימים אלו יוצא לאור ספרו "עקבות נסתרות" (בהוצאת "אוריון")