Dream, Breathe, GO!

על סדנה מיוחדת ועל חומות שמתפיידות

.

לפני שנים, הרבה שנים, אולי עשר
כששמעתי בפעם הראשונה על היצור הזה שקוראים לו בלוג
לא הבנתי
לא הבנתי איך יכול יומן אישי שלי – שהרי בלוג הוא web-log  יומן רשת –
לעניין אנשים אחרים. זרים
ומה פתאום שאני בכלל ארצה לשתף את אותם זרים ביומן האישי שלי?
ולמה שאני אקרא יומן אישי של מישהו אחר?

.

הרבה שנים עברו מאז
שנתיים וחצי כמעט שאני בלוגרית, ולא יודעת איך לחיות את חיי אחרת
שנתיים וחצי שאני קוראת בלוגים, צופה בבלוגים, נושמת בלוגים

.

כי אנחנו, בני האדם, אוהבים סיפורים
ולכל אחד יש סיפור לספר. או חמשה, או אינסוף
ורק צריך מקום לספר אותו
מדורת שבט

.

 

Dream Breathe GO
| המסר | Dream, Breathe, GO |

.

אני אדם יצירתי
כזו, לפחות, ההתייחסות העצמית שלי
שנים רבות למדתי ועסקתי בעיצוב אופנה, ונגעתי גם בתחומי עיצוב אחרים
בתקופות שלא עיצבתי, בישלתי
או כתבתי
או חלמתי

השנה האחרונה היתה עבורי שנה של דעיכה איטית אבל נוכחת של כוחות היצירה, דבר שהתחזק במיוחד בחודשיים-שלושה האחרונים. הייתי עסוקה הרבה בענייני בריאות וביורוקרטיה מורכבים, ובשלל משימות מתישות שמולידות את בנותיהן המטלות, שמולידות את…
יותר ויותר התקשיתי לאזן בין הצריך המאיים, לבין הרוֹצָה, הקטנה והמבויישת.
היצירתיות הלכה ופחתה, הלכה ודעכה

.

הרבה דברים טובים קרו השנה, לצד הקשיים
אחת הדברים הטובים שקרתה לי השנה היא תמרי ליבס, בלוגרית עצמאית ומומחית לפינטרסט
בבלוג שלה מצאתי ים של השראה והנאה צרופה, ומצאתי עצמי מתכתבת איתה שם, בתוך הפוסטים שלה. בתגובות
ככה גילינו איספור נקודות השקה, המון שוני, ואפילו תאריך לידה משותף

הקטעים הפותחים של הפוסט הזה הם ציטוט מהתגובה שלי לפוסט האחרון שלה

כשתמרי, מעצבת אופנה גם היא, הודיעה על פתיחת הסדנאות שלה על לוחות חזון, התגובה הראשונה שלי – ביני לביני – היתה: רוצה!
מייד לאחריה: הייתי צריכה לחשוב פעמיים לפני שקניתי זוג נעליים…

.

אבל הלכתי
הלכתי לסדנה האחרונה של השנה, שנערכה ביום ה(כמעט) אחרון בשנה
חברתי אל תמר ואל עוד חמש נשים יוצרות, כותבות, נעימות ומחבקות, ויחד יצאנו לחשוב למשך שעות אחדות על עצמנו
לעסוק רק בעצמנו – לא בית, לא בנזוג-ילדים-מטלות – אני, ועצמי
מחשבה ויזואלית, באמצעות תמונות ומלים מתוך מגזינים יפהפיים וצבעוניים שתמרי הציעה לנו

הלכתי כי הרגשתי בסיכוי שכאן אולי תימצא לי פירצה בחומה-חוסמת-ההשראה שהחיים הציבו בפניי בתקופה האחרונה
הלכתי כי אני פרי-לאנסרית, עובדת מהבית, וזקוקה לחברת (א)נשים
הלכתי כדי להעביר בוקר בנעימים, ומתוך תחושה שכל מה שיבוא אחר-כך – כל תוצאה של הסדנה – תהייה עבורי בונוס, להנאה הצרופה שבחברה

.

את נושא הסדנה, 'חלומות ומקומות', שאבה תמרי מתוך המסע שלה לניו-יורק לפני כחודש.
אחרי ארוחת בוקר מפנקת וחברותא נעימה, בחרנו לעצמנו מקומות ישיבה מול הלוחות החלקים והיפים שתמרי הכינה לנו, כשלצד כל אחד מהם שקיק נייר חום ובו הפתעה פותחת השראה
כל אחת מהמשתתפות הציגה את עצמה, ופתחנו במספר תרגילי מחשבה – חימום למוח, שאחריו התחיל הדיפדוף
כבר לפני שבועות אחדים כשהוצג הנושא, התיישבו במוחי שלוש מלים, שלא עזבו:
Dream, Breathe, GO
תמר הציעה לנו (די בתוקף, יש לומר) שלא להחליט מראש מה אנחנו רוצות לעשות, ואכן, פרט למלים האלה, פתחתי את המגזינים בלי שום תכניות.
מצאתי שאני נמשכת מאד למלים, לצבעים ולטקסטורות, ופחות לדימויים ברורים.
אספתי ערימה של מלים וציטוטים: גם המלים האלה, שמכילות מסר שעליו אי אפשר לוותר, וגם מלים אחרות (שחלקן, לפחות, יבואו לידי ביטוי בלוח אחר)

כשהגיע הזמן להפסיק לדפדף ולהתחיל להתכנס התחלתי לברור בין כל הצבעים, הטקסטורות והמלים שלי את אלו שאכן יונחו על הלוח
מלים ודימויים אחרים שמרתי לעצמי, לשימוש עתידי

.

 

My Vision
| התוצר | GO GO GO |

.

נהניתי מהעשייה הנאה גדולה וצרופה
הרגשתי שהסדנה הזו (איזו מין מילה לא אישית זו 'סדנה'), ותמרי שעומדת בחזיתה, הן עבורי צינור ופותחות לי דרך חזרה אל עצמי ואל כוחות היצירה.
החומה לא נעלמה, כי באותו בוקר – ומאז – היא בכלל לא קיימת
היצירתיות אתי כאן, חזרה
ויחד איתה הרבה חלומות, תכניות ותקוות לשנה הקרובה

.

כשסיימתי את הלוח, מייד ביקשתי עוד
עוד סדנה
יש לי עוד מה לומר, מה ליצור, לאן לשאוף ולחלום

.

סדנת לוחות ההשראה והחזון הבאה ממש בקרוב
הפרטים כאן

ההנאה מובטחת