Dinner and a Movie: המומלצים שלי ליום אהבה

יום האהבה על-אף שהוא עלול להיות מעיק, עם כל הוורוד והשוקולד והפרחים והקיטש, הוא הזדמנות להרהר במערכת היחסים שאני נמצאת בה. כשהתחלנו לצאת, בתיכון, הוא הזמין אותי אליו לשמוע תקליטים וכשנהיינו רציניים, ארוחת שישי אצל ההורים שלו. היום אנחנו שולחים זה לזה הודעות חמודות בוואטסאפ וידענו שאחיו והחברה שלו רציניים כשהיא הצטרפה לקבוצה המשפחתית. מעניין לראות כמה החיים שלנו הפכו להיות דיגיטליים (תראו, בזק עשו את זה יפה).

בתור מי שנמצאת בזוגיות ארוכה, אני קופצת על כל הזדמנות לצאת מהשגרה ולחגוג את האהבה שלי ושל בן-הזוג. השגרה, יודע כל מי שחושב בזוג כבר זמן מה, היא אויבת מרה של התשוקה. אז גם אם אין לנו דקה פנויה והחיים קורים והזמן נוזל לנו מבין האצבעות, אנחנו משתדלים לבלות זמן ביחד. השנה אין לנו חשק לצאת מהבית, והסופה שמשתוללת בחוץ לא ממש תורמת לרצון שלנו לבלות בחוץ, אז החלטנו לפתוח בקבוק יין, להכין מלא פופקורן (עם המון חמאה) ולצפות יחד באיזה סרט רומנטי.

איזה סרט, אתם שואלים? בהיותי רומנטיקנית חסרת תקנה, אספתי כמה המלצות וזו בהחלט הזדמנות ראויה לשתף אותן עם העולם:

1. היומן

קלאסיקה מודרנית, המבוססת על ספרו של ניקולאס ספארקס, הסרט מגולל את סיפורם של אלי ונוח – היא בת עשירים, הוא פועל עני. הם מתאהבים עד מעל הראש כשאלי ומשפחתה מבלים את הקיץ בעיירה שבה נוח גר, ואז הכל, כמובן, מסתבך.

2. כשהארי פגש את סאלי

הארי הוא ציניקן גמור, סאלי רומנטיקנית חסרת תקנה. הם נוסעים יחד מהקולג' לעיר הגדולה ומדברים על החיים (הדיון האלמותי "האם נשים וגברים יכולים להיות ידידים?" זוכה לזמן מסך לא מבוטל), אבל הקשר ביניהם מתנתק. כמה שנים אחר כך הם נפגשים שוב ומחדשים את הקשר, כשהארי עדיין ציניקן וסאלי, בהיותה חסרת תקנה, עדיין רומנטיקנית.

3. Like Crazy

סרט אינדי שכנראה לא נתקלתם בו, המגולל את סיפור אהבתם של שני סטודנטים צעירים – היא בריטית שעושה חילופי סטודנטים, הוא נקלע לשיעורי כתיבה למרות שהוא בכלל מעצב רהיטים. היא מפירה את תנאי הויזה שלה ובכך נגזרת עליה גלות. מערכת היחסים בשלט רחוק שלהם מצטלמת מעולה, וההערכה לסרט כולו עולה כשמגלים שכל התסריט מאולתר: השחקנים קיבלו הנחיות כלליות לכל סצנה ואלתרו את הטקסטים.

4. סיפור הפרברים

טוב זו כבר קלאסיקה של ממש. סיפור הפרברים, בזכות המוזיקה המצויינת והסיפור האלמותי, מצליח להיות בר-צפייה גם למי שרגיל לקצב של העידן המודרני.

5. גאווה ודעה קדומה

כי אף אחד לא יודע לכתוב רומנטיקה כמו ג'יין אוסטן. הסרט לא סוטה יותר מדי ההתרחשויות בספר ולא מנסה לתת לו פרשנות חדשה (בניגוד למשל ליומניה של ליזי בנט, או גאווה ודעה קדומה וזומבים). ג'יין מנסה למצוא אהבה לכולם חוץ מלעצמה, עד שזו מגיעה בצורה הכי טובה שאפשר – בלי לשים לב.