Blogreedit

בחורה עם מחשב נייד
צילום: Riky Cohen

אין הבדלים בין כתבה או ידיעה חדשותית בבלוג במדיה הדיגיטלית, לבין כתבה או ידיעה בפרינט. זוהי עיקר טענתו של אלוף בן, עורך הארץ, בפאנל המרתק, שהנחתה שירה מרגלית בכנס Blogo. הפאנל נסוב סביב: 'מערכת היחסים בין הניו מדיה למדיה המסורתית' והשתתפו  בו בנוסף, ד"ר רונן ברגמן, עיתונאי "ידיעות אחרונות" ו"ניו יורק טיימס", הבלוגרית טל שניידר (הפלוג) ,שהבלוג שלה מתפרסם גם בעיתון הארץ, הבלוגרית דבורית שרגל (Velvet Underground) ואיילה צורף, עיתונאית "דה מרקר" שעברה ל"תנובה" כמנהלת דיגיטל.

הפאנל היה מרתק כי הוא יצר פאזל עם מינון מדוייק של אנשי תקשורת מובילים, על פי הטרמינולוגיה המקצועית, (ואטרקטיבים יש לומר..), עם אנשי או יותר נכון, נשות התקשורת החדשה-מתהווה, המביאות בשורה חדשה, מרעננת ומעוררת השראה.

אינני רוצה לצלול לעומק הדיון והשאלות החשובות שהועלו בו והתמקדו בפן החדשותי של הכתיבה וההבדלים בפרמטר הקונקרטי הזה, בין בלוגרים לבין עיתונאים. אלו שהפסידו יוכלו לקרוא על כך ולהחכים מכתבתה המעניינת של שגית פסטמן אצלינו בסלון, "הולכים אל הלא נודע".

אני רוצה להתייחס דווקא לאמירתו המדוייקת, לעניות דעתי, של אלוף בן, הממוקמת בראשית דבריי. אלוף בן, מציין את ההבדלים בין הפרינט לדיגיטל, אך להבנתי, לא באופן דיכוטומי של הכרח העדפת האחד על פני זניחת השני , אלא מנקודת המוצא של חיבור והשלמה- יתרונות המדיה הדיגיטלית המשלימות את יתרונות הפרינט ולהיפך. האפשרות לייצר קצב וסדר קריאה מותאם אישית כמאפיין בלעדי של הפרינט, במשולב עם יכולת התגובה והשיתוף בזמן אמת של המדיה הדיגיטלית, מה שהפרינט אינו מסוגל לספק. והנה תמצית התובנה הנוספת שלו מעשייתו העיתונאית ההולמת את תפיסת הכתיבה שלי :

אנשים יקראו כל כתבה אם היא מעניינת בין אם בפרינט ובין אם ברשת.

'מעניינת' פירושה, בין היתר, כתבה רהוטה וכתובה היטב עם עובדות מהימנות ואמינות, (במידה והכתבה כוללת תחקיר או מידע עובדתי), שעברה הגהה מדוקדקת ועריכה. לכן, לפיכך, אין הבדל ולא צריך להיות הבדל בין כתבה לפרינט לבין פוסט לבלוג-  בין אם מדובר בכתבה פוליטית מדינית ובין אם בכתבה שיווקית.

נכון שפלטפורמת הבלוג מאפשרת לנו חירות כתיבה והאינבוקס של הבלוג יכול לספוג כל דבר כמעט ללא צנזורה וללא עריכה. איפיון זה "פותח את השערים" לכל מי שמעוניין לתת דרור למחשבותיו ופורקן ל"צוקי העיתים" של חייו. וזה נפלא בעיקרו.

אבל מה אם את או אתה רוצה יותר? רוצה יותר, כי מבחינתך הבלוג הוא לא רק טיוטה לפרסום, אלא פוסט שאתה מתייחס אליו ככתבה עיתונאית לכל דבר ועניין כגון: כתבה שהיא מסמך פוליטי, ביקורת ספרות, צרכנות, אופנה או טור אישי? והאמירה הזו אינה גורפת לכל הבלוגרים והבלוגריות באשר הם. בהחלט לא. היא מאפיינת אותם אלו שהכתיבה שלהם היא כתיבה מקצועית על פי הקריטריונים שמציין אלוף בן. כתיבה שמצדיקה התייחסות כזאת ולכן הם רוצים יותר.

הכותרת ההיברידית של הפוסט הזה, עלולה להיתפס כמדיפת ניחוח ציני קמעה, אבל יש מאחוריה אמירה שלמה ועניינית : ההטרוגניות של פלטפורמת הבלוגים היא הכרחית, אמנם, לא רק בנושאים השונים והמגוונים שמקבלים בה ביטוי, אלא גם בסגנונות הכתיבה ובהבדלי איכות הכתיבה. וההבדלים האלו קיימים, לא משנה באיזו איצטלה נשתמש בכדי לתרץ זאת. זו עובדה נתונה מעצם האיפיון הבסיסי של הבלוגוספרה.

עם זאת, בסלון הזה שלנו, יש דוגמאות לא מעטות של כותבות וכותבים, עם כתיבה משובחת, שקריאתם היא כמו 'צלצולי פעמונים' עבורי.  זהו אוצר ומטמון  שריר וקיים שאין צורך לחפשו, הוא גלוי לעין. המארג המסוים הזה הוא עמוד תווך בעיגונה של סלונה כספינת הדגל של המדיה הדיגיטלית.

יהיה זה נכון כמהלך שיווקי אפילו, אם האוחזות והאוחזים בשרביט, אלו שבנו ועיצבו את הסלון המרהיב הזה שבו אנו פועלות ופועלים, יעקבו ויאתרו מידי יום את אותם כותבות וכותבים, יתנו במה ראויה לכתבות שלהם וינסו לייצר קידום הדדי עבורם ועבור סלונה. הרעיון הוא לנצל את כישרון הכתיבה המיוחד והמקצועי שלהם לטובת שיתופי פעולה ופרוייקטים, גם עם הפרינט, שהוא זרוע משלימה. קידום שכזה עשוי למנף גם את המערכת הסלונאית וגם את הכותבים.

בדרך זו, גם המערכת תרוויח יותר וגם הכותבים ירוויחו .ייתכן ונרקמת אג'נדה כזו שהולכת לקראת המעשה והחלה נרשמת מגמה, אך יש להעצים אותה ולקדם אותה הלאה בעיקר לאור התובנות מכנס Blogo.

אני מדברת בגוף שלישי בכדי שלא אתפס בנגיעות יומרה, (חבריי לקהילה הסלונאית יעידו הם על עיסתי), אך אם לרצות לגרום למערכת להרוויח ובו בעת  לזקוף  גם רווח אישי זו גרידיות, אזי קראו לי- Blogreedit.