ב-5:00 לפנות בוקר של יום חמישי, אחרי 48 שעות מורטות עצבים, אחרי שעות שבהם התקבלו טפטופי מידע של ספירת קולות החיילים והתבשרנו שעליזה בלוך זכתה בראשות העיר, הלכתי לישון. התעוררתי ב-7:00 שיכורה מן התחושות של הניצחון של עליזה, התיישבתי על המיטה ופתאום פרצו ממני נהרות של דמעות. כל דמעה היתה שקולה כנגד יום אחד מתוך 10 השנים החשוכות שעברו עלינו כאן בעיר. בבוקר שאחרי, הטלפונים שלנו כאן בעיר קורסים מעומס הברכות המורעפות עלינו מכל חלקי הארץ, ואנחנו יודעים שאנחנו ראויים לברכות האלה.
אני חיה בעיר 25 שנה, האהבה לעיר ולתושביה חדרה לי אל תוך העצמות והורידים.
רבים מחברי נטשו אתת העיר מתוך אמונה שאין להם מקום בעיר שעוברת תהליך של התחרדות. כשאני מביטה באלבומים של השמחות המשפחתיות שלנו מלפני 10 שנים אני רואה את כל החברות והשכנות שהיו לי פעם ושעברו למחוזות אחרים שפחות מאיימים עליהן ושמדורת השבט שדולקת בהם היתה יותר מחממת עבורן.
להישאר בבית שמש היה לכאורה הדבר הבלתי הגיוני ביותר לעשות. ואני שייכת לאלה שבחרו להישאר. שלא נבהלו. שלא חיפשו לצאת מהבית ולראות את עצמם במראה. לאלה שהאמינו ש"אנשים הם אנשים" ואפשר שיהיו לך חברים שהם מחוץ למגזר שלך .
אני שייכת לאלה שהחום האנושי של בית שמש המיס אותם. בבית שמש כולם מדברים עם כולם, בכל מקום: במעלית, בתור לסופר, בקופת החולים ובקניון. בית שמש היא עיר נעדרת ניכור.
זה לא פשוט לאחוז באמונה שהיא אחרת מהמקובל. אבל תמיד ידעתי שיש כאן פוטנציאל.
עליזה בלוך יצאה למסע שלה לפני כ-5 חודשים. היא יצאה למסע מתוך אהבה גדולה לעיר ומתוך אמונה שהיא זו שיכולה להביא כאן שינוי.
היא ראתה מעבר לאופק, החזון שלה טירפד את הגרפים ואת טבלאות האקסל ואת הדמוגרפיה, במסלול לסטטיסטיקה והסתברות באקדמיה צריך לפתוח קורס שנקרא "סטטיסטיקת בלוך" כי מסתבר שיש תופעות שמנצחות מספרים.
היא אטמה את האוזניים בפני כל הקולות שאמרו לה: "עליזה, עזבי, למה לך? חבל על כל המאמץ, בית שמש אבודה" והיו המון באלה. אני הייתי ביניהם עד לא מזמן.
היא התמידה במסר של שינוי השיח, של שיח לא דיכוטומי, אבל לא כסיסמה. היא באמת האמינה בזה. באפשרות לייצר כאן 'טוב משותף', ביכולת של תשבים מאותה עיר לעבוד ביחד למען קידום פרויקטים משותפים מתוך אינטרס משותף, מתוך היכולת לייצר מרחב שמתאים לכולם שבו אין מחיצות ואין הגדרות. יש רק אנשים.
במהלך החודש האחרון פגשתי כאן חרדים חובשי מגבעות ומסולסלי פאות שסיפרו לי שהם תומכים בעליזה בלוך. עליזה עברה בית בית בעיר, נקשה על דלתות הבתים והצליחה לשכנע, בעבודה סיזיפית הרבה מאוד אנשים שלכאורה לא היה ניתן לשכנע אותם.
בבוקר שאחרי, כאן בבית שמש, אנשים מברכים אח את השני בברכת 'חג שמח'
החג הוא לא רק שלנו. אנחנו שמענו את משק כנפי ההיסטוריה הבוקר.
כשאלפי חרדים הצביעו לאישה שאינה חרדית מכיוון שהיא הבטיחה להם עתיד טוב יותר והעניקה להם את הברק בעיניים שהם כל כך מחפשים, כשהיא ציירה להם תמונה טובה יותר של המחר שלהם, כשהפשקווילים של "ועשית ככל אשר יורוך" לא עשו את אפקט הקסם שלהם, כשהמילים המאיימות של העסקנים נבלעו בתוך הרוח.
היום הזה, שבו נודעו תוצאות הבחירות בבית שמש צריך להפוך ליום מכונן בדברי ימי החברה הישראלית, פעם אחת בזכות אישה אחת שניצחה על הכל וניצחה את הכל בזכות הרוח ובזכות הנחישות, פעם שניה כי אנחנו כבר לא שני מחנות, של חרדים מול כל השאר, אנחנו חברה בתהליך של דיפוזיה, של פעפוע, תהליך שבו החומר נע ומתפזר. ואולי זה המהפך האמיתי, גם אם אין לנו את חיים יבין ברקע.
** הכותבת היא מנכ"לית המכון לאסטרטגיה ציונית ופעילה חברתית מבית שמש