Behind every favorite song there is an untold story

גילוי נאות 1: אני לא רצה עם נגן מוסיקה.

בריצות למרחקים ארוכים, בעיקר כאלו שאני מבצעת לבד, למדתי להקשיב לצלילים אחרים, כמו רחש הגלים לאורך הטיילת וענפים מתנועעים לפי לתנודות הרוח. אך מעבר לצלילים החיצוניים, למדתי להקשיב לקול פנימי, שהגוף מפיק, בפעולה הקסומה בעיניי, שנקראת ריצה.

המקצב הפנימי המשתנה של נשימותיי, הנע בהלימה לצלילי צעדיי, מדהים אותי כול פעם מחדש, במיוחד ברגעים שהגוף נחלש, אך מצליח לעורר את עצמו מחדש.

כשאני מתמקדת במנגינה שהגוף שלי מלחין, הרוח החיצונית מצליחה להשתלב כחלק מצלילי הרקע לעיתים מחישה צעדיי, לעיתים מאטה, לעיתים סותרת, לעיתים מלטפת באהבה. יש שם שיר שנולד כול פעם מחדש, ללא צורך במילים, אלא רק בהוויה של הרגע. רגע של קסם חולף, בשניות של תנועה, שלעיתים משאירות זיכרון בלתי נשכח שנחקק בלב.

גילוי נאות 2 : אני משוגעת על ריקוד! ולא, לא בלט, תכל'ס גם לא הורה ממטרה רק למקרה שזה עבר לכם בראש… אני יותר נוטה לסגנון היפ הופ, בואך לשלום סלסה, אפשר לשלב, זה יוצא קטלני ( מוכח בסרט סטאפ אפ 2!) רק שאני לא הכי קלאברית… בפועל, הזמן האמיתי שאני בפרץ תשוקה של הר געש וולקני, בו אני מרגישה כי אני יכולה לרקוד עד אור הבוקר, הוא הרגע שאני בדרך כלל אחרי ריצות טובות וחזקות, מעל 20 ק"מ אם אפשר. ריצות שהאנדורפינים שלי בשמיים, ולא מעניין אותם שיש כי הרגליים עבדו עתה מעל לשעה וחצי שעתיים, ואני אשכרה מסוגלת (בדימיון!!!) לעשות סלטות באוויר ולנחות על שתי רגליים, או אם לתאר זאת במילים אחרות:

Maestro hit the music please!!!! shall we start?!?!?

כשנבחרתי על ידי מערכת סלונה, לבחור את הפלייליסט שלי עבור 99 FM, התמלאתי באנרגיה מטורפת, השירים שאני אוהבת כבר התנגנו לי בראש, וכול שיר ברדיו הפך להיות פוטנציאל. מכוון שיש לי לבחור כ – 30 שירים בחרתי לחלק את רשימת הפלייליסט שלי לשניים, החלק הראשון, מורכב מחמישה שירים, המוקדשים לכול מרתון שעשיתי, ובו הסיפור שעומד מאחורי בחירת השיר, פלוס פיוט הבונוס ( תצטרכו לקרוא עד הסוף כדי לגלותו!)

חלקו השני של הפלילייסט מורכב משירים שמצליחים להרים אותי מהכיסא, בכול מקום, בכול שעה, כאלו שיודעים ללחוץ על המתג הנכון ומצליחים להביא אותי מידית לתנועה, אותם שירים שאני אבחר לשמוע אחרי ריצה חזקה שהתחברה, לשם יציאה מתחושת עצבות ויגון, או מסתם מצב רוח מעוך שהגיע ממנו העת לפרידה .

מקווה שתיהנו!

MoRun D.J – Your Rhythm – Your Run – Your Life

חמישה מרתונים עשיתי עד כה, שזה אומר חמש תקופות הכנה, חמישה מסעות, כאשר לכול אחד יש את השיר שמייחד אותו. שיר שלא תכננתי לבחור, שפשוט הגיע, ברגע הנכון, בזמן הנכון ובהקשר המתאים והמדויק.

שירים שכאשר אני שומעת אותם הם מזכירים לי תקופה בלתי נשכחת של הכנות ואימונים, של ריצות משותפות וריצות עם עצמי, של משברים או הצלחות באימונים ששיקפו רבות ובאופן סמלי את התנודות המתרחשות במקביל בחיי.

שירים שמצליחים להחיות מחדש את התחושות העוצמתיות שחוויתי במהלך תקופת אימונים של מרתון שאורכה בין חמישה לשישה חודשי הכנה.

"שומר החומות" – להקת פיקוד מרכז- למרתון ירושלים 2012

השיר הראשון מוקדש למרתון ירושלים, הראשון שלי, שהוא כמו אהבה ראשונה ובלתי נשכחת. בעודי נוסעת לירושלים שמתי את השיר הזה, מתרגשת, לא מאמינה שאני עומדת לרוץ מרתון, מגשימה חלום, חושבת על המילים של השיר, על החומה, על העליות, על האתגר, על המתנה להיות מסוגלת לרוץ בעיר עם היסטוריה ובכלל מסוגלת להגשים יעד שהיה בגדר חלום, ולרוץ מרתון.

סיימתי את המרתון הזה מקום ראשון בישראליות, עם תחושה שאני בפסגה של אוויר הרים צלול יותר מיין, פורצת חומות פנימיים של עצמי, לא שומרת, לא מביטה ומשקיפה, אלא משתתפת פעילה במשחק החיים.

השיר השני שבחרתי הוא "לתת ולקחת" של דודו טסה ושלמה ארצי.

שיר המסמל עבורי את מרתון מספר 2 מרתון אמסטרדם, אליו הגעתי בעקבות חידוש קשר עם בן דוד שלי, אותו לא ראיתי מעל 15 שנה. שיר ובו יש תמצית פשוטה וקטנה של אבני היסוד בקשר אנושי מכיל ומאפשר, אבני יסוד הכוללים איזון, אהבה, אמונה, נתינה, קבלה והתמודדות עם העבר, בהווה ללא פחד אלא מתוך ציפיה לעתיד חדש.

https://www.youtube.com/watch?v=C-bAr0i0YAg

השיר השלישי, נבחר להיות השיר של מרתון מספר 3 מרתון ברלין. באחד מריצות הארוכה של שבת בבוקר, אני בק"מ ה – 11 מתוך 35 ק"מ, שיש לי, ברגע של עייפות וכובד, אני עוברת ליד הבננה ביץ בטיילת ליפו, כשלפתע בוקע השיר הבא מבית הקפה :

Aswad – "shine"

אני מזהה את השיר, מרגישה כאילו הוא מוקדש לי מהיקום – "את כוכב, שבתאית" אני אומרת לעצמי "תתמקדי באור על הרגליים, תרגישי את האדמה מעניקה לך תנופה, תנועי קדימה" אני מחייכת לעצמי וממשיכה לרוץ.

בסיום הריצה אני נכנסת ישירות ליו טיוב לשמוע את מילות השיר במלואם, ונאחזת תדהמה שאני שומעת את החלק הבא:

" I reach for the moon and I reach for the stars

With the strength from within me yeah,

the further and faster I run

Stretching my sinews to the bone Achieving all goals that I seek,

I know I must do it alone"

חושבת לעצמי האם זוהי מקריות? מודעות? חיבור? רגע קסום של קוסמוס השולח לי אהבה והגנה? אני בוחרת לחשוב שכן, ומודה על התחושה.

שיר מספר 4 הינו:…. שנייה קודם הסיפור… מרתון טבריה הראשון שלי, דיבורים על SUB3 על השולחן, אך אני מרגישה שאני לא שם. אני רוצה להשיג שיא, בהחלט רוצה את הירידה משלוש שעות, אך גם רוצה להיות מפוקחת. זוהי תקופה של ציפיות מעצמי ופחדים. יום לפני אני לא אוכלת טוב, ושילוב של גורמים הובילו למרתון ראשון בטבריה בו חוויתי משבר פיזי משולב במנטאלי בק"מ ה 32. בעודי מנסה להילחם עד הק"מ 36 אני מרגישה שמשהו לא הולך, בסיום שוברת שיא, אך בתוצאה שרחוקה מסאב 3, ואני נעצבת. אך מיד מרימה את הראש, מזכירה לעצמי, שאני פה להישאר. במהלך הריצה אני שומעת את השיר "יש בי אהבה והיא תנצח" – קטע! זה השיר של שחרוני, חברתי שרצה גם במרתון הזה. כשבוע אחרי המרתון היא קונה לי את התקליט של אריק איינשטיין, שמו… ניחשתם נכון "יש בי אהבה והיא תנצח".אני מחייכת וחושבת, כי המרפא לרגישות והגורם מספר אחת להמשיך שמאתגר, זוהי אהבה.

ויש בי אהבה, ענקית, לריצה, לחברויות בה, לתחושת המסוגלות, לשקט, לעולם, ליקום. תמים ככול שזה יהיה, אני מאמינה כי אנחנו פה לזרוע אהבה, זה מה שנותן דלק מניע לחיים.

מרתון מספר 5 מרתון טבריה 2016. המרתון שלא היה בתכנון והגיע כהחלטה להיות נוכחת, פשוט להיות נוכחת ולקחת חלק בחיים. המרתון הזה היה מרתון שכולו מוקדש לבחירה שלי לקום, אחרי נפילה, כשאני חזקה יותר, עם רצון להשתפר, כרצה, כבן אדם. בבחירתי לרוץ, הרמתי ראש, מבינה כי לא יעזרו רחמים עצמיים, או האשמות, וש – Shit happens.מה גם שלבסוף ה – Shit היה מגדלור מכוון, למקום בהרבה יותר נכון ומאפשר.

את ההרצאה שלי "שלמה, לא מושלמת" אני מסיימת עם קטע וידאו, עודי פוצחת בריקוד ספונטני בסיום, כשברקע השיר שמייצג את המרתון ואת התקופה שקדמה לו: " OneRepublic – Counting Stars"

היה זה אחרי ריצה באחד מהמרתונים הקשוחים שידעתי, עם מזג אוויר של רוחות, גשמים בלתי פוסקים וקור מקפיא שועלים.

המשפט בשיר " Everything that drowns me makes me wanna fly" מתאר בצורה הטובה ביותר את התחושה אחרי תחושה של חלום שמתגשם וחיים בתנועה. שיא אישי נולד שם, אך יותר משיא אישי, נולד שם חיבור מחודש לכוח הפנימי שבתוכי, לנמרה השואגת, שיודעת כי אתגרים, עצב, כעס, הצלחות ושמחות, שזורים זה בזה.

השיר השישי, עמו אף אסגור את החלק הראשון של רשימת שיריי, הוא בעצם שיר תפילה. זהו פיוט בשם "אנא בכוח" אשר מלווה אותי בקטעים שונים בכול מרתון, בתחרויות ואף באימונים שישנה ריצה ארוכה ובה יציאה מאזורי הנוחות.

הפיוט מורכב מ 7 פסוקים, כאשר בכול פסוק 6 מילים:

אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת:

חזרה על הפסוקים, מהווה עבורי דרך להיכנס למצב מדיטטיבי תוך כדי תנועה. החזרה בראש על במקצב קבוע, מאפשר לפעולת הריצה להיות מונוטונית ואינטואיטיבית, דרך מיקוד זה אני מתגברת על מחשבות של עייפות וכול כולי ברגע. "אנא בכוח" מחדיר בי צניעות, הודייה ואמונה, כזאת שלא באמת אצליח לתאר במילים.

PART 2 – "כדי לרקוד צריך לרדת מהעץ"

חלקו השני של הפלייליסט, מורכב משירים שמעצם שמיעתם, הלב נפתח ומתרחב. אלו משירים אשר ברגע התחלת השמעתם, הם מדליקים אצלי מתג המפעיל זיקוקים וניצוצות (הר געש מתפרץ כבר אמרתי?!?!) אגב היה וקרה כי התחשק לי לרקוד לצלילם ומשהו בי נעצר, אני נזכרת במילותיו של ברסלב "כדי לרקוד, אתה צריך לרדת מהעץ…" המזכירות לי, כי ממש לא בא לי להיות תקועה על העץ, מתוך בושה ואגו החושש מאיך הוא נתפס, בא לי לרקוד ולקחת חלק, כי העולם נועד שנחווה אותו בכול החושים.

מומלץ לשמוע בוואליום גבוה ובמרחב פתוח המאפשר תזוזה: