היא כתבה שאת שנת 2014 היא מתכוונת לבלות בחיפוש אחר מקומות שבהם האנושיות באה לידי ביטוי, במקום להתמקד במקומות שמהם היא נעדרת, ושבכל יום היא תכתוב פוסט קצר בפייסבוק כדי לשתף בגילוי אחד קטן את כל מי שירצה לקרוא על כך.
יותר משהפוסט היה מרגש, הוא היה מחדש עבורי. הוא הזכיר לי שאנחנו יכולים לבחור במה למקד את המבט- בדף הלבן או בנקודה השחורה שעליו, אנחנו מחליטים לאיזה מבין השניים ניתן את תשומת ליבנו ובכך נהפוך אותו ללב העניין.
אמנם גם ההחלטה הזו קשורה בעצם לבאזז שמציק לי, ולא במובן שאני מבקרת אותו או חולקת עליו, אבל אני מרגישה שאפשר להעביר בשטח שלו את הפוקוס למוקד אחר ואני מרגישה שאני יכולה להסתכל בו על הדף הלבן הנקי- אפליית אמהות במקומות עבודה.
זה בועט וזה מרגיז, זה בלתי נסבל אפילו, אבל זו לא הבעיה שלי.
וזהו, אני עצמאית מאז.
אני יודעת, כולם אומרים לי ש׳לא כל אחת יכולה׳, וש׳לא לכולן יש מקצוע שאפשר להסתדר בו ככה׳ וש׳יותר קשה להתפרנס כעצמאית׳ וכמובן ש׳ומה עם שאר התנאים?׳
אני אכתוב על אמהות שלא מוכנות להתכופף לפי כללי המשחק האלה, שהחליטו שהן לא מוכנות למלא משרות שלא מתאימות להן, ושאפשר לעשות את מה שאת טובה בו ואוהבת ועדיין להיות אמא נהדרת.
זו לא תחרות, ולא ביקורת, זו לא פרסומת ולא השוואה מי האמא הכי טובה. זו הצגה של אפשרות שלא כולן חושבות שהיא אפשרית להן, ואני מכירה כבר המון נשים שישמחו לעזור לנשים אחרות למצוא את דרכן להתפרנס, לבטא את כשרונן, להאמין בעצמן ולהצליח.
אז לכבוד כל אלה שכן יכולות ועוד לא גילו את זה, החלטתי שב2014 אני הולכת לכתוב כמה שיותר פוסטים שאצליח, שייכנסו תחת הכותרת ׳עצמאית בשטח – אמהות (רגילות) יוצאות מן הכלל".
הם יורכבו מראיונות עם נשים שהן אמהות לילדים, שהקימו עסק בעצמן בתחומים שונים ומגוונים, שכולן כמוני-כמוך: אין להן בעל שעשה אקזיט, ולא סבתא שהורישה להן נחלה במושב במרכז, והן לא סטארטאפיסטיות שמטילות זהב- כולן נשים ׳רגילות׳, שהחליטו להפוך לאדוניות לעצמן, לעשות את מה שהן טובות בו, לעבוד קשה ולהיות אמהות בו זמנית, ושאף אחד לא יעקם להן פרצוף כי הן צריכות להוציא את הילד מהגן ב1, ב 4 או אפילו החליטו לקחת אותו איתן לעבודה עד גיל שנתיים.
ורק לידיעה- בחיפוש ראשוני בין נשות הקשר שלי בנייד כבר מצאתי 17 מועמדות ראויות!
אבל כמו שאמרתי- אני רוצה לכתוב על כמה שיותר נשים כאלה, שעוסקות בכמה שיותר תחומים ושמגדלות גם כמה שיותר ילדים (סתם, לא חובה 😉 ).
יש לי שני דברים להגיד:
שנה טובה יקירותיי, ואם עוד אף פעם לא אמרו לכן את זה כך שהשתכנעתן, הנה עוד ניסיון באהבה ממני-
אתן יכולות להיות מה שתרצו.
לא כשתגדלו.
עכשיו.
