הָאוֹמֵר:
"אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב",
אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה.
"אֶחֱטָא, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר",
אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.
עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר;
וְשֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר,
עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.
אֶת זוֹ דָרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:
"מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יי תִּטְהָרוּ "(ויקרא טז)
עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר;
עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ,
אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר,
עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. (משנה יומה, ח, ט).
הנה מתחילה לה עוד רגע שנה חדשה, זמן להרהור וחשבון נפש. כשאני מתבוננת בעשור האחרון בכל העשייה שלי בתחום הגיל הרך, אני רוצה לבקש מילדי ישראל סליחה.
הנה, אתם כבר בני 10, ולמרות שהבטחנו ולמרות שאנחנו משתדלים, ההשקעה בגיל הרך עדין נמוכה מאוד. הנתונים שנחשפו לפני כחודש בכנס של הלמ"ס, הראו את המצב העגום שלנו ושלכם ילדים יקרים.
הנתונים שהוצגו מלמדים שההשקעה בילדי הגיל הרך בישראל עלתה בין השנים 2016-2015 ב-7.5% וכיום היא מסתכמת בהשקעה שנתית בכל ילד בעלות של $2,971 בלבד (במונחי שוויון כוח קנייה, שווה ערך לכ-11,300 ₪ בשנה), בהשוואה ל-$12,080 בממוצע במדינות הארגון (שווה ערך לכ-45,500 ₪ בשנה). ישראל משקיעה בכל ילד בגילאי לידה ועד 3 כרבע מהמקובל במדינות המפותחות. הנתון הזה בולט במיוחד על רקע המחקרים בתחום החינוך המעידים על חשיבות ההשקעה בתלמידי הגיל הרך.
נתון נוסף של OECD מצביע על כך שההשקעה הפרטית של הציבור הישראלי בחינוך בגיל הרך גבוהה בהרבה מהמקובל במדינות המפותחות. 84% מההשקעה הציבורית בילדי הגיל הרך היא מכספים פרטיים, בעיקר של ההורים, בעוד שב-OECD המדינה מממנת את רוב הטיפול בגיל הרך וההורים משקיעים כ-31% בלבד.
המצב חמור גם בשלבים מאוחרים יותר בהתפתחות הגיל הרך – כשהתלמידים מגיעים לגני הילדים (גילאי 6-3). המדינה משקיעה בכל תלמיד בגן ילדים בישראל 5,470 דולר בלבד בשנה (במונחי שוויון כוח קנייה) – סכום הנמוך ב-33% מהממוצע במדינות הארגון, שמשקיעות כ-8,140 דולר בשנה עבור כל תלמיד בגן.
נתון חשוב נוסף הוא אחוז הילדים בין גילאי 5-3 הנמצאים במסגרת חינוכית טיפולית. בשנת 2005 היו 80% מהילדים במסגרות חינוכיות, ואילו קצת למעלה מעשור לאחר מכן, בשנת 2017, בעקבות ועדת טרכטנברג וחוק חינוך חינם גם לגילאי 4-3, 100% מהילדים נמצאים במסגרות חינוכיות.
נתונים אלו מעידים על כך שאנחנו צריכים לבקש מכם ילדים יקרים סליחה.
סליחה שההצלחה שלנו מזערית;
סליחה שאתם עדין מופקרים בתנאים פיזיים, ותנאי טיפוח טיפול חינוכי ירוד;
סליחה שהעתיד שלכם הנמצא בידינו לוטה בערפל ובעמעום כמעט תמידי;
סליחה שאנחנו אדישים והיציאה לרחובות היא בכמויות קטנות ואינה ממלאת את כיכר רבין;
סליחה שאנחנו מצטדקים וממציאים תירוצים;
סליחה שהדעה הרווחת היא שאתם אינם מספיק יקרים ויוקרתיים כך שלכל אחד/ת מתאפשר/ת לטפל, לחנך ולקבוע את עתידכם.
יש לי עוד סליחה אישית אליכם. עלי היה לעצור את העולם בעבורכם !
מקבלת על עצמי לנסות יותר בשנה החדשה.
