למה הצטרפתי לרשימת חי-חילונים?

שתי אג'נדות התלכדו להן ביחד, אג'נדות שמדברות אלי: אהבת בעלי חיים וחופש האמונה. עצם השם "חילונים ירוקים" הרשים אותי

אני ידועה בין קרוביי, מכריי ומוקיריי בתור בן אדם שלא מסתדר עם ביורוקרטיה. לשלוח מכתב לוקח לי שבועיים, ללכת לעירייה להוציא תו לאוטו לקח לי אין סוף דוחות חנייה ולרשום את הילד בתעודת הזהות, לקח לי עד בר-המצווה שלו.

לעומת אלה- אג'נדה כן מפעילה אותי.

לפני כמה שנים נהייתי קוטר. בהתחלה חשבתי שזאת בעיה של גיל. הרי, ההורמונים שלנו קצת משתוללים בגיל המעבר (מעבר לאן? לא רוצה תשובה!). המרחב הציבורי התחיל לעצבן אותי. כל מקום שמרצפים בו את הירוק, במקום להשאיר שטחי משחק לילדים וגינות לכלבים, ההדתה בחינוך, תחבורה בשבת, השכונה שלי שהפכה להיות כשרה וכמעט כל בתי הקפה נסגרים בשבת. המיסיונרים ליד בתי הספר. עצים שנכרתים. כל כך הרבה דברים.

חברתי לכמה תושבות מהשכונה ויחד חיפשנו פתרון בכל הנוגע לירוק. הגענו לראובן לדיאנסקי, שהוביל את רשימת "תנו לחיות". אמנם הוא היה אז היחיד מסיעתו אבל הוא עבד בכל המרץ האפשרי כדי לעזור לנו להגיע לגורמים המטפלים. הוא סיפר שנלחם בתופעה המכוערת של סוסים מורעבים של אלטע זעכן. ואכן אני כבר לא רואה אותם. הוא דיבר על הוספת גינות כלבים ואכן נוספו. אותי זה הרשים. איש ציבור שאומר ועושה.

ענת ברזילי צילום: אלבום פרטי

השנה לקראת הבחירות ראיתי שאברהם פורז- שר הפנים לשעבר, אותו מאוד הערכתי בתקופת מפלגת שינוי, הצטרף ללדיאנסקי והם הפכו לירוקים חילונים. שתי האג'נדות החשובות לי ביותר עומדות בבסיס חי- חילונים ירוקים: אהבת בעלי חיים וחופש האמונה. עצם השם "חילונים ירוקים" הרשים אותי. דווקא בתקופה שלהיות חילוני זה להיות "אנטישמי ושונא יהדות" ובכל פעם שאני כותבת בפייס דברים נגד הדתה אני מקבלת נאצות וקללות כאילו אני המן הרשע, וכל אמירה שהיא נגד האג'נדה הדתית היא הדרת הדתיים, התרשמתי מההתחייבות.

חילונים. כן. אין בזה רע. חופש האמונה הוא לא נגד אף אחד. כשמו כן הוא. חופש. אני חילונית. בעיני להיות חילוני זו עגלה מלאה לגמרי. מפריע לי שצורת חיים חילונית נתפסת כהפקרות, סמים זנות וכו' לעומת ראיית עולם דתית שהיא רוחנית וקניית דעת. זאת בזמן שחיים חילוניים הם חיים מלאי שאלות וחיפוש ואין סוף השכלה שחיים שלמים לא מספיקים כדי לקנות אותה.

איך זה התחיל? איך שכחו את הציונות? את בניית הארץ והמלחמה עליה שנעשתה בידי חילונים אוהבי הארץ? אנשים אמרו לי ברחוב שחילקנו פליירים "אם את לא דתיה מה את עושה פה". אמרתי שהרצל היה כופר גדול יותר ואז אמרו לי "אבל אברהם אבינו…?"

קשר בין אמונה ודת הוא כלי שליטה של אנשים צמאי כוח. הקשר בין אמונה דתית לניהול מדינה וניהול עיר הוא בעוכרינו. הוא הרסני ועוצר קידמה. הוא אינסוף התעסקויות בטפל. תנו לאדם ללמוד להתקדם ולבנות ולאמונה לשכון בלב .

גם מדינות ש-90 אחוז מתושביהן דתיים (כמו ארה"ב), לא מתנהלות על פי הדת בוודאי שלא מוניציפלית. לא יקרה שם שעובר מת ישאר בבטן של יולדת למרות שהורדמה כי בית החולים לא שם "אזהרת כוהנים" על הדלת. לא יקרה שאנשים יקברו מחוץ לגדר בבתי קברות, שעירייה לא תוכל לחתן בגלל דת, שגשר ענק שתוכנן לא יבנה בהפסד של מליונים או בפקקים מטורפים מסיבות של אמונה שלא כולם חולקים. אנחנו נשלטים על ידי חוקים מימי הביניים והדרך היחידה לשמור על עצמינו היא לפחות שהחיים במרחב הציבורי שלנו ושל ילדינו בתל אביב יתנהלו לפי הגיון, כבוד הדדי וצרכים אנושיים.

אז להזכירכם, הרצל לא היה דתי וכך גם תנועת ההשכלה והעליות השונות לארץ והפלמ"ח וכשאתה חילוני אתה לא מבלה כל היום וכמובן שאתה יכול להיות חילוני ומאוד לאהוב את הארץ הזו. כל מה שאמרתי פה הוא הברור מאליו שמשום מה הפך לאחרונה בגלל דמגוגיה זולה ומאינטרסים פוליטיים לפרובוקציה. בגלל כל זה אני חורגת ממנהגי והופכת לפעילה ברשימת חי. חילונים ירוקים.

.

** הכותבת מתמודדת במקום השלישי ברשימת חי-חילונים ירוקים, למועצת העיר תל אביב