לאחר מאבק חברתי ארוך שנים, ישראל הצטרפה למדינות שהבהירו שצריכת זנות היא נורמה פסולה, שהשלכותיה הרסניות. החוק שהובלתי יכנס רק בעוד שנה וחצי לתוקף – כדי לאפשר הסדרת מנגנוני שיקום לשורדות הזנות. זנות היא לא בחירה. את זה למדתי היטב בדיונים הרבים שניהלתי, בסיורים בשטח, בדירות ועם המרפאה הניידת, ברחובות בהם נפגשנו פנים מול פנים עם אלו החיות והחיים על רצף הזנות.
זכורים לי במיוחד דבריה של נ' שסיפור חייה המטלטל ליווה אותי ימים רבים:
"גדלתי בבית שהוא לא בית. אלימות מצד אבא, ואמא שעוזבת את הבית למקלט לנשים מוכות… גר אצלנו בן משפחה מצד אבא שלי… אז את הטירונות שלי, כזונה וחשפנית, עברתי בגיל 8 איתו. לא סיפרתי לאף אחד. גם לא היה למי.
היום אני חמש שנים נקיה מזנות וסמים. אבל אי אפשר ממש לצאת, זה יותר כמו לשרוד. קוראים לזה פוסט טראומה. מצבי רוח משתנים, תוקפנות, עצבנות, דיכאון… פלאשבקים וסיוטי לילה שגורמים לי לחרדות, כדורי הרגעה, כדורים כדי להירדם… אבל היום אני יודעת שמגיע לי שיכבדו את גופי, מגיע לי לחיות חיים נורמליים ולא כמו רובוט. לא כמו מכונה. חזרה לי הנשמה לגוף. כשאת בתוך הזנות נדמה לך שאת שולטת, אבל זו אשליה… אני רק דוגמה אחת. כמוני יש אלפים, כל אחד עם סיפור חיים של אלימות, ניצול, עוני והרבה ייאוש. חייבים להפסיק את הזוועה הזו".
ל- נ' שורדת זנות כבר חמש שנים שמטופלת בארגון 'אופק נשי', ולחברותיה הבטחתי שנעשה הכול כדי לשנות את מציאות החיים בישראל. ואכן, 3 שנים לאחר שקיבלתי על עצמי את השליחות לעמוד בראש ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות בכנסת – הבאנו את הבשורה. הצעת חוק איסור צריכת זנות עברה במליאת הכנסת בפה אחד.
בסוגיה המורכבת של הסחר בנשים והזנות פגשתי בתפקידי הראשון בכנסת ה-19 בו כיהנתי כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. אז נחשפתי לממדי התופעה ולהשלכותיה ובהתאם לכך, קבעתי כי יש להרחיב את סמכויות ועדת המשנה, שעד אז עסקה רק במאבק בסחר בנשים, גם לטיפול בתופעת הזנות. מאז, הובילה ועדת המשנה דיון ציבורי ער בסוגיית הזנות ובהשלכותיה, וסייעה להאיר נושא שבעבר הלא רחוק נדחק לשוליים. כיום, ניתן לומר כי תשומת הלב לנושא, גם התקשורתית, גם הציבורית, גם החברתית וגם זו של גורמי הממשל ורשויות האכיפה, גבוהה מתמיד.
משנת 2000, המאבק בסחר בבני-אדם ובתעשיית הזנות בישראל עבר כברת דרך ארוכה: ברמה הממשלתית בהקצאת תקציבים, בהקמת הוועדה בכנסת, בהקמת צוותים בין משרדיים, בפעולות סיוע ושיקום של קורבנות הסחר, במניעה ואכיפה, ובחיבור הארגונים החברתיים וגופי הממשל לכדי פעולה משותפת. קודמותיי וקודמיי בתפקיד, ח"כ זהבה גלאון, אורית זוארץ ודוד צור, פעלו ללא לאות לקידום המאבק.
לא ניתן לדבר על מעמד האישה בחברה מבלי לעסוק גם בתופעת הזנות, שאינה אלא דפוס נוסף של ניצול ופגיעה בגופן ובנפשן של אלפי נשים ונערות. הרוב המוחלט מגיע מרקע קשה של פגיעה ואלימות מינית בצעירותן, ורובן (למעלה מ-75% לפי סקר לאומי של משרד הרווחה והמשרד לביטחון פנים) היו מעוניינות להשתקם, בהינתן הכלים המתאימים. כבר מאז עבר החוק מדווחים ארגוני הסיוע על גידול עצום של נשים המבקשות סיוע בשיקום.
כמי שקידמה את חוק הפללת לקוחות הזנות, הכרתי בכך שקיימים קולות שונים משני הצדדים. היה חשוב לי שקולותיהם של כלל הנוגעים בדבר יישמעו. אני סבורה שאף שישנם שאינם מסכימים כעת עם החוק- בטווח הארוך מדובר בשינוי דרמטי עבור אלפי נשים, גברים, קטינות וקטינים שלכודים בתעשייה ובמעגל הזנות ואמירה ערכית ומוסרית שלנו כחברה כנגד ניצול נשים.
השבוע, אושרה גם התכנית לשיקום נשים שיצאו ממעגל הזנות, בעלות של 90 מיליון שקלים. התכנית כוללת הקמת דירות חירום והוסטלים לנשים שורדות זנות, הקמת הוסטלים שיקומיים לנשים טרנסג'דריות במעגל הזנות, פיתוח תכנית לימודים למיניות בריאה ולמניעת פגיעה מינית. זמן רב חיכינו לבשורה. מקווה שהתקציב יעבור בהקדם, ויצלח את הסחבת הבירוקרטית. כאמור, חוק איסור צריכת זנות יכנס לתוקף רק בעוד שנה וחצי, כשנדע שהוא יפעל עם סל שיקום תואם, סיוע, אכיפה וחינוך. דרך ארוכה ומאתגרת לפנינו כחברה.
אנו מצויים בשעת רצון יוצאת דופן, שתוביל לשינוי דרמטי. רגע מרגש, ערכי ומכונן המגדיר את מדינת ישראל כחברה מתוקנת. אני משוכנעת שבאמצעות שילוב של אכיפה אפקטיבית, סל שיקום מתאים, חינוך והגברת המודעות הציבורית – נצמצם בצורה דרמטית את היקפי תופעת הזנות בישראל.
** הכותבת היא חברת כנסת ממפלגת יש עתיד ועומדת בראש הוועדה למאבק בסחר בנשים ובזנות
כתבות נוספות בנושא:
הדרך למיגור הזנות עוברת דרך הפללה
הכנסת אומרת לא ל"תעשיית" הזנות
סיפורה של ג' – מכתב לאנושות כולה
