עד כמה מבהיל להתמסר לאהבה..

ובכל זאת, קר בחוץ, והעולם שואג, היא עייפה.
הצעתי לה משהו חם לשתות, המזגן פעל
והיא הייתה קצת רטובה מן הגשם

היא השתהתה ליד מפתן הדלת
מתלבטת מה אם אכאיב לה, אמעל באמונה
יותר מוגן ומוכר שם, לכאורה, בחוץ..

מצד אחד, הזדמנות לרגע של קירבה, להניח ראש, ולרגע קט לנוח, ולהרגיש בטוחה

מצד שני – הפחד. הוווו.. הפחד
בדיוק אותו הפחד החבר היקר, זה, האמין, זה שלא מאכזב,
ששומר עליה כבר שנים
מזכיר לה מניסיון חייו, לא לתת אמון בבני אדם כי יצר האדם רע מנעוריו,
כי מסוכן לה וציפורניים שלופות זה דבר חשוב!

כל סדק מאיים לשבור את השריון, הצילו,
היא מתבלבלת – לאיזה קול בתוכה להאמין?

מצד נוסף, כמה מתיש להיות בכוננות בכל רגע, עם מבט מבוהל,
בעוררות גבוהה לברוח או לתקוף, רק לא להיכנע..
כל החלקים בפנים מתפצלים וסומרים ולא נשאר כמעט מקום לקחת אוויר לעומק

הו..
כמה מפתה הריח של הבית, הליטוף, עצימת עין מתוך ביטחון אמת, מנוחה ואמונה שהיא מוגנת..
מי היה מאמין, עד כמה מבהיל להתמסר לאהבה….

כל אדם רוכש בילדותו דרכים מסויימות “לחיות ולאהוב את אהבתו”
ומתוך כך, נקבעים דפוסים החוזרים בקביעות במהלך חייו בתוך יחסים עם הקרובים לו (פרויד, 1912).
החל מהינקות המוקדמת, עם הורינו,
מופנמים יחסים שעמם מתקיימים הקשרים היצריים והרגשיים החזקים ביותר.
דמות ההורה היא האובייקט הכי משמעותי אשר מתסכל, אוסר, כועס ומאשים מחד, ומנגד, דווקא אליו משתוקקים, ועורגים להכרתו בערכנו ולגילויי אהבתו אלינו.
ובתוך הטיפול, במפגש האנושי, נרקמים יחסים.
אך הפעם, במקום שחזור – יכול להתרחש ריפוי ותיקון.
וכמה זה מרגש, להיות מסוגלים, ולו קצת – אחרת…
מאחורי כל שבר באמון, מסתתרת כמיהה גדולה לאיחוי
….
להתראות, עדי קאופמן
טיפול בפסיכותרפיה CBT וטיפול בטראומה וחרדה EMDR
ילדים ומבוגרים
קליניקה באורנית 052-8882726