אידאל היופי הנשי משתנה לאורך ההיסטוריה.
בתקופה הקדומה אישה שמנה הייתה שיא היופי וסימן לבריאות טובה, סימנה שפע ופוריות, היוונים קידשו את הגוף האטלטי, בימי הביניים אידאל היופי העלה משקל והגוף העגלגל בעל החמוקים היה היופי הנשי האולטימטיבי. במאה התשע עשרה מותניים צרות ואגן רחב היו להיט ובמאה העשרים התרחבו המותניים הצטמק האגן, צמח החזה, עד הופעת אופנת הטוויגי בה נעלם הכול, האישה הקטנה צמחה לגובה, החזה נהייה שטוח, גוף רזה ונערי מככב בתצוגות האופנה. על מסלול הדוגמנות של היום מתהלכות נשים מאוד גבוהות מאוד רזות שגופן הוא בעיקר רגליים ארוכות.
אני בטח הייתי נחשבת לחתיכה בתקופה הקדומה, אבל בנעורי האופנה הייתה 90 – 60 – 90 שפירושה היקף חזה 90 היקף מאתניים 60 והיקף יריכיים 90.
לא היה לי את זה.
אף פעם לא התאמתי לאידאל הנשי וחייתי עם זה בשלום.
לאחרונה גיליתי שסוף סוף יש לי את ה- 90 – 60 – 90.
לא, לא הפכתי להיות רזה. את שילוב המספרים המוכר והידוע הזה גיליתי בקופת חולים. לחץ דם 90/60 ודופק 90.
טוב, אל תהיו קטנוניים. ברור שזה לא מימוש החלום ההוא, אבל צריך להסתפק במה שיש.
איזה כייף לגברים שלא עסוקים במראה שלהם.
אצלם שמן זה מכובד, משקפיים זה רציני, שיער לבן זה סקסי, קרחת זה פרקטי, אפילו את הזקן הם לא צריכים לגלח כי זה אופנתי.
תארו לכם איך אנחנו היינו נראות ללא כל הטיפוח המושקע, מספרה, קוסמטיקאית, הורדת שיער, מניקור, פדיקור, ויש גם כאלה שמוסיפות שיזוף ובוטוקס שלא לדבר על ניתוחים.
מתי יקום האדם האמיץ שימציא אופנה חדשה בה נוכל להיות שמנות מוזנחות ומאושרות ?
אני לא באמת משתוקקת לדבר כזה, אבל תודו שזה יכול היה להיות מאוד נח ומאוד חסכוני.
אם זה יקרה, תודיעו לי, בינתיים אני רצה לקוסמטיקאית, ננסה לגהץ כמה קמטים.
