שיעורים לחיים מעובדי נקיון

הבוקר בעודי ממהרת לגנים לשים את הבנות. נתקלתי במחסום בלתי עביר. משאית זבל חסמה את המעבר ולא נותר לי אלא לעצור את מרוצת החיים ולהמתין שתעבור. בינתיים כדי להעביר את הזמן התבוננתי בעובדי הניקיון המסיעים את הפחים למקומם על יד המשאית במיומנות וכמעט צורך בתיקונים. לפתע ראיתי את אחד מהעובדים מוציא דבר מה מתוך הפח כשחיוך על פניו. חשבתי על כך שיש האומרים שלאנשים העובדים בזבל ישנה אפשרות למצוא אוצרות ותהיתי מה בידיו. להפתעתי ראיתי שמדובר בדוב צעצוע. לא הצלחתי להבין על מה ולמה השמחה הקורנת הזו, אבל נראה שהאיש התרגש במיוחד למראה הדובון. הוא ניקה אותו, הראה אותו לחבריו כשכל הזמן הזה  החיוך לא סר מפניו. איני יודעת מה מצא האיש בדוב ולמה התרגש כל כך, אבל התנהגותו ריגשה אותי. הוא התנתק מהכל, שכח שהוא באמצע עבודה והיה שקוע כולו בדקות הללו של הטיפול בדוב שמצא.  לא פחות מכך ריגשו אותי החברים שהמשיכו בעבודה בלי להעיר לו כלל, כאילו הבינו את חשיבות הרגע בשבילו. הלוואי ואלמד מהם כיצד להתנתק באמצע היום ולהתרכז במה שחשוב. לא פעם ישנו דבר מה מרגש, אך בשל הדברים הבלתי נגמרים שיש לעשות אני דוחה את ההישארות ברגע ולא נותנת לעצמי להתנתק, להשתהות וליהנות מרגעים קסומים באמצע החיים. בנוסף הלוואי ואלמד לתת לאנשים לשקוע בחוויה ולא אפריע כמו שאני עושה לביתי שמתעכבת בשל מראה של עלה שנפל או כל דבר אחר.